אני בת 20 ומשהו וישנה עם אור, כשיש חושך בחוץ אני נלחצת לכבות את האור לא מסוגלת להיות דקה בלי אור אבל כשיש...(המשך בפירוט

אור בחוץ אז לא אכפת לי שגם כל החדר יהיה חשוך, בבוקר אני סוגרת את האור ואת החלונות וישנה לי בכיף, זה בטח ממש מוזר אה? שאשכרה מישהי בת 20 ומשהו ומפחדת לישון בלילה בחדר חשוך, יש פה עוד כאלה שלא יכולים לישון בחושך כשיש חושך בחוץ? למרות שאני יודעת ב100% שאין שום דבר אני תמיד מסתכלת שוב לוודא שבאמת אין שום דבר בחדר שלי, ניסיתי לישון עם מנורת לילה, ניסיתי לכבות את האור ולנסות בכוח, אבל מה שקרה זה שהתחלתי להילחץ כלכך והלחץ רק עלה ועלה וכבר הגעתי למצב שהיה לי קשה לנשום והתחלתי לרעוד ולקפוא אז רצתי מהר להדליק את האור ונרגעתי מהלחץ, אני מרגישה מוזר לישון עם אור והאור קצת מציק לי אבל כבר שנים שאני מנסה לישון בחושך וזה לא מצליח לי אפילו להתחיל הדרגה לזה לא מצליח לי, כי זה לא קשור לרמת החושך זה משהו בזה שגורם לי להרגיש פחות מוגנת לכבות את האור שיש חושך בחוץ, אבל שכשיש אור בחוץ אז לא משנה אם יהיה חושך בפנים אני ארגיש יותר מוגנת, מה הייתם עושים במצב שלי? מה אני יכולה לעשות? יש הצעות?