3 תשובות
סליחה אבל המוח שלי לא בנוי לקרוא את זה
כל כך מזדהה. המורה שלי פתחה שיחה איתי על זה שקיבלתי 60 באיזשהו בוחן פתע והיא ממש כעסה עליי כשאמרתי לה שפשוט התייאשתי באמצע והחלטתי להגיש אותו ככה. אמרתי לה שכל המצב הזה מלחיץ אותי ולא ממש רציתי לפרט לה מה עובר עליי ולספר לה שאנשים מרגישים שהם קורסים. היא פשוט דיברה עם אמא שלי ברוב חוצפתה וסיפרה לה כמה אני לא מספיק משקיעה. אני יושבת שעות מול המסך מחשב המחורבן הזה בניסיון להבין משהו, עושה שיעורים בשעות מאוחרות כדי שיהיו לי בכלל שיעורים ואני לא אשאר מאחור אבל בגלל בוחן אחד של 60 היא קבעה שאני לא עושה כלום. בקושי יש לי מוטיבציה לעשות משהו והנבלה הזאת אמרה לה שאני לא עושה *כלום* על סמך ציון אחד. הרמתי ידיים מלנסות להבין את המערכת הדפוקה הזאת. העיקר אחר כך הם אומרים "ציונים זה לא הכל בחיים". אנשים ליטרלי קמים בבוקר וחושבים "עוד פעם החרא הזה?" והמערכת הדפוקה הזאת לא חושבת פעם אחת אפילו לנסות איכשהו להקל עלינו כדי שנוכל לדאוג לעצמנו.
כן מבין אותך ועכשיו אני עוד בבידוד אז בכלל מבאס
באותו הנושא: