מה הדבר הכי מעליב/פוגע שההורים שלכם אמרו לכם?

שאני שרמוטה :)

מאיפה להתחיל וואו

המבטים עם האכזבה בעיניים אומרים הכל

קשה לבחור אחד

^ מצטערת בשבילך חבר

יש ככ הרבה מאיפה מתחילים

וואו מאיפה להתחיל חח

"אני מרגישה כאילו אני מדברת לילד מפגר"
"תגידי את סתומה או שאת עושה את עצמך"
"ניקית את החדר כמו הפרצוף שלך"

ועוד כל כך הרבה

הכל.

"תפסיקי לאשלות את עצמך שתצליחי בתחום הזה"

בואו לא נבאס לכולם את הלילה.
בואו נישן היום במחשבות חיוביות.
לא מקטינה את מה שעברתם, יודעת שיש מקרים של הורים יוצאי דופן.
אני הולכת לענות על "מה הדברים הכי טובים שההורים שלכם אמרו לכם?"
"כפרה עלייך"- חחח אמא עיראקית.
"יפה"
"חמודה"
"נסיכה"
"מהממת"
"חכמה"
"מצחיקה"
"המלכה שלנו"
מי איתי?

ועכשיו לדברים העצובים, בכל זאת עונה על השאלה...
"השמנת"-אמא (פוגע כי הייתי אנורקסית)
"גם ילדים צריכים לבכות"- אמא (הייתם מבינים למה זה פוגע אם הייתם יודעים מה קרה לפני)

אבל בקיצור, רוב הפעמים בחיים שלי ההורים שלי מחמיאים לי עם כל הטוב האלה.
הם לא רובוטים, הם גם טועים כמונו.

זונה

למה ככה חזק

"יא כלבה מסריחה"
"אני שונאת אותך תעופי מהבית שלי כבר"
"תראי איזה רזה את, תאכלי משהו"
"אפילו לשים סדין את לא יודעת"
ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד
אבל היא אוהבת אותי, זה נפלט לה בטעות..

שאני סתומה ושאני אהיה פושעת כשאני אהיה גדולה

^גם לך אמרו את זה????

"לכי תתאבדי"
"לכי תחתכי את עצמך כמו שאת תמיד עושה"

שאבא שלי לא מאמין בי וביכולות שלי

odel כן ואני כבר לא ידועת אם ההורים שלי מתעללים בי כי אני מרגישה שכן אבל הם כן אומרים לי שהם אוהבים אותי, יש ימים שאני פשוט מתחננת שיתחילו להרבית לי אבל ממש (כאילו עכשיו סתם צובטים אותי או מושכים בשיער) רק בשביל שאני אדע שאני באמת עוברת התעללות, כי אני מרגישה כל כך אשמה כשאני חושבת שאני סובלת להיות הבת שלהם

אבא - אמר לי שאני בהמה מטומטמת . אמא - אמרה לי שהיא מתביישת בי

"אני מתביישת בך"

שאני אכזבה ושהיה יכול להיות יותר טוב בלעדיי :(

^:(

חיחיחיחיחי ההתנהגות אומרת הכול

agam\ana100 -
את צודקת לגמרי
ההורים שלי אמרו לי דברים לא כל כך נעימים אבל אני סולחת להם הם בני אדם מותר להם לכעוס
אם מישהו צריך לדבר או לפרוק אני פה ❤

אין לי אפילו כוח להתחיל לספר כל מה שאמא שלי אמרה לי

שהם נתנו לי ביקורת על מי שאני ומה שאני עושה וכשהם מנסים להוכיח לי שהם צודקים במשהו ואני טועה. הם כבר לא עושים את זה

כלום
לא אשקר

למה ההורים שלכם ככה אמרו?

לא אמרה לי דברים רעים ולא קיללה אותי

עיראקית
שמחה שזה עוזר לאנשים לקחת את זה בפרופרציות.
כתבו פה דברים ממש עצובים אבל בסופו של דבר צריך להעריך את ההורים שלנו ולסלוח להם אם הדברים הרעים לא בלתי נסלחים.
פעם חשבתי שמה שאמא שלי אמרה בלתי נסלח (במיוחד השני), עבר המון זמן והיא לא ביקשה סליחה ולא הודתה שאמרה דבר כזה אבל אני סולחת לה.

"מה את רוצה להיות זונה שתגדלי? תלמדי כבר"
היא אמרה לי את זה בגיל 14 עכשיו אני שנה אחרי ובאמת נראה לי שהעבודה שאני רוצה זה להיות פרוצה (לא בישראל כי שם אנשים יזהו אותי ולא מתאים לי)

עצוב לשמוע פה את כל מה שאתם אומרים, זה באמת צובט בלב. אבל בואו רגע, נגיד תודה על כל יום שאנחנו נמצאים פה, ובכל יום כזה ננסה להפוך את העולם לטוב יותר. מי יקבע שמחר נהיה פה? בינתיים אתם יכולים לעשות את השינוי הכי קטן ולהפוך את העולם למקום טוב יותר בכל יום שאתם פה ואל תשכחו להיות אופטימיים :) כל מי שצריך לדבר אני פה !

את נוראית

מאיפה אני אמורה להתחיל?
כלבה, זונה, מטומטמת, רוצחת, הורסת משפחות, סתומה, עצלנית, כפוית טובה, אוכלת חינם, אכזבה למשפחה, מתבודדת, כישלון.
לא יצא ממך כלום, אם יאנסו אותך בעיה שלך, מה את מתחרה עם הבנות בכיתה מי מתלבשת יותר כמו זונה, האחים שלה יותר טובים ממנה, שתעוף כבר מהבית הזה, גידלנו ילדה יותר טובה מזה, את גרמת לשבץ מוחי של אבא שלך, כל דבר רע שקורה פה זה אשמתך, לא הייתי צריכה ללדת אותך, לא היית צריכה להיות קיימת, לכי להתפשט ברחוב, לכי לעבוד בזנות,
ועוד מלא שכנראה הדחקתי

אוי אחותי רני כלכך מצטערת בשבילך^

שאלו אותי למה כל מה שאני רוצה לעשות זה להרוס להם את המשפחה

את ילדה מכה פשוט מכה
את אכזבה x2
ככה נראה היפופוטם
את בסוף תהיי הר אדם
זהו ביי

אבא שלי קרא לי בת זונה אבל זה ממש לא משנה לי כי היו לו מלא בעיות עצבים ולא לקחתי בכלל ללב.
והוא גם ביקש סליחה שניה אחרי.
האמת שהרגשתי רע בשבילו כי רבתי איתו ולא דיברנו שבועיים לפני ועשינו עליו סוכ של חרם בגלל משהו שהוא עשה.

בכל מקרה הוא נפטר גם...
תאהבו את ההורים שלכם בכל מצב לא משנה עם איזה משבר אתם מתמודדים<3

ואו מלא דברים כואבים

ההורים שלי צחקו עליי כשהיה לי התקף חרדה

^ כנל לול

באלי לבכות מהתגובות פה. בחיים לא הבנתי מה המטרה של הורים להביא ילד לעולם אם הם מן הסתם לא מוכנים לחנך אותו ולהשקיע בו וזה פשוט משתקף בהתנהגות ובפירוט שיש פה :(\\

אבא שלי דובר אנגלית אז יום אחד רבנו ואז אמרת את הדעה שלי בנושא...
והוא ענה gabi you are fucking stupid

אם תמשיך ללמוד תורה אתה תהיה כמו החרדים האלה שמקבצים נדבות ברחוב :(

שהיא מאוכזבת ממני, שהיא לא מאמינה לי, יש עוד אבל אני לא באמת אכתוב הכל..

זה החיים שלה לא שלי מה אכפת לי

יש יותר מדי

אני מתביישת שאתה הבן שלי

שעה

קראו לי אכזבה בגללך נפרדנו [אמא שלי]

הדבר שצרוב בי הכי הרבה ושאני עדיין זוכרת את הרגע הזה, את המבט הנוראי והמפחיד הזה שהיא נתנה לי וצרחה עליי "לכי לעזאזל" קשה להסביר את ההרגשה באותה סיטואציה ספציפית, מאוד קשה ואני עדיין זוכרת את זה טוב מאוד

אני זוכרת שהיה לי יום הולדת 9 וישנו אצלי חברות ובבוקר הן עשו רעש וזה הפריע לאבא שלי לישון.
הוא יצא מהחדר והתחיל להגיד לי את חתיכת מטומטמת מטומטמת מטומטמת בלי סוף
לפחות הייתי לבד כשהוא דיבר אליי ככה, אבל כשחזרתי להיות עם החברות פשוט לא דיברתי עד שהן הלכו הביתה
זה זיעזע אותי ועד היום אני נזכרת בזה ויש לי חלחלה בגוף

יש הרבה מאיפה להתחיל?

"מה את מפגרת לגמרי תגידי לי" אבל בטון ממש מעליב, זה בעיקר הטון
אבל ההורים שלי טובים אלי. כמו שכתבו מעלי, ההורים שלי לא מושלמים וכמו כל בן אדם לפעמים הם מתעצבנים ועושים טעויות.

מה עם דיאטה?

"חבל שהולדתי אותך" (אמא)
"הייתי צריכה להרוג אותך" (אמא)
כשתהיהי בת 18 אנחנו נעיף אותך מהבית" (שניהם)
"טוב לא אכפת לי" (אבא)
אה והם משווים אותי כל הזמן לבנות של חברים שלהם

וואוו מאיפה מתחילים

מגילה

"מפחיד אותי לראות אותך בלי חולצה אתה ממש שחיף"
"הייתי ממש רוצה להוליד רק עוד 10 שנים ולא מתי שהולדתי אותך"
"כשאני הייתי בגילך היו לי הרבה חברים לעומתך"
"התערבתי עם אבא שלך תוך כמה זמן תזלול כמו חזיר את העוגה שקניתי היום"

עדיף שלא אגיד, דברים שהאבא אמר, אני אפילו לא קוראת לו ככה, אמא שלי מושלמת

שלמרות שאני מתנהג יפה אני בעצם בהמה ולא מתחשב, אבל מאז מים רבים עברו בירדן.

" שרמוטה " מטומטים הייתי בת 12

שאני טעות ושאני מתה בשבילה

אבא שלי בעיקר לא ידע לשלוט על הפה שלו כל הזמן קילל אותי כל קללה אפשרית, והנה המשפטים שפגעו בי הכי חזק ממנו:
"לכי ואל תחזרי"
"ישרמ*טה תתאבדי"
"תמותי"

גם מאמא שלי נפגעתי אבל לא כמו מאבא שלי בעיקר כי כשאשכרה ניסיתי לברוח היא לפחות ניסתה לעצור אותי והתקשרה אלף פעם ודאגה בטירוף, אבא שלי אפילו לא הזיז עפעף ולא דאג והוא גם באמת היה מסוגל לתת לי מכות חזקות רק כי קצת עצבנתי אותו, הוא היה חסר אכפתיות בצורה אכזרית רק מעצמו ומהנוחות שלו היה אכפת לו.
מאמא:
"ילדה חר*א, מי צריך ילדה כמוך"
"הבת של ___ מהעבודה שלי לא ככה"
אבל זה לא נכנס לי חזק ללב כי היא גם שיבחה אותי כי אני עוזרת לה הרבה ואח שלי לא עושה כלום.

הייתה תקופה שאבא שלי היה חולה עצבים בקטע מוגזם שאם קצת היו מפריעים לנוחות שלו הוא היה מסוגל לתת וואחד מכות ולזרוק עליי גם רהיטים כבדים ופוצעים.
אז פעם אחת ברחתי מהבית ולא רציתי לחזור כי פחדתי שהוא יתן לי מכות, התחלתי לבכות ברחוב והתקשרתי למשטרה כי לא ידעתי מה לעשות, אמרתי להם שהוא מאיים עליי, הגיע אליי ניידת הם לא עשו כלום הם רק הסתכלו אחד על השני ואז צחקו לי בפנים עם הפרצוף המתנשא הכי מגעיל שראיתי בחיים שלי, בסדר אין לכם מה לעשות בנוגע לזה לפחות אל תזלזלו ותתנשאו מעל בחורה שבוכה תחיים שלה ברחוב כשכולם רואים, הרגשתי כלכך מושפלת מאז יש לי כעס על המשטרה אני יודעת שלא כל השוטרים ככה אבל גם ככה שמעתי על לא מעט מקרים של שוטרים מתנשאים ומגעילים שמשפילים אחרים כאילו הם לא בני אדם ואיזה זן נחות.

נכון שהוא אמר את זה בשעת מריבה וכי אמרתי "אני רוצה להתאבד" , "אני רוצה לברוח".
אבל זה הרגיש כלכך אמיתי כאילו לא באמת אכפת לו לאבד אותי עכשיו לנצח, כאילו אני לא מספיק חשובה ורק אח שלי חשוב, הוא אפילו לא התקשר ואפילו לא התאמץ זה היה כלכך פוגע וגרם לי לרצות לא להתקיים יותר.

אבל זה הסתיים ועכשיו זה ההפך הגמור יום אחד לפני איזה כמה שנים ברחתי להרבה זמן מהבית והם ממש התחילו לבכות אחרי כמה זמן והתחננו אליי שאחזור, אתם לא יודעים מה זה לשמוע ולראות את ההורים שלכם בוכים כלכך כמו 2 ילדים קטנים וכמה הם הצטערו, אחרכך היו בקטנה עוד כמה מקרים שחזרו על עצמם רק מאבא שלי אבל, אבל היום ההורים שלי ההפך הגמור אופי אחר לגמרי, התחשבות, אהבה, פירגונים, כאילו הורים אחרים לגמרי, אבא שלי כבר לא מסוגל לקלל אותי ככה ובטח שלא להרים עליי יד, לא רוצים אפילו שאעזוב תבית כדי להתחתן חח, זה הדבר היחיד שגרם להם להבין שהם אלו שהיו לא בסדר והיחס שלהם אליי היה שונה בפער מלאח שלי, הם פעם זילזלו ברגשות שלי ואף פעם לא הקשיבו לצד שלי, וזה למה זה הוביל לריבים מהתחלה ולכל זה.

וואי לא ידעתי כמה אני צריכה להוציא את זה מהלב, הדבר היחיד שמציק לי עד היום כשאני כבר יותר גדולה זה ההשפלה מהשוטרים, זה עשה לי וואחד טראומה, אני עדיין מרגישה את ההשפלה, כל פעם שאני רואה משהו שקשור למשטרה אני מרגישה בושות וחוסר נוחות, קרו לי הרבה בושות בחיים שלי אבל את זה אני לא מצליחה להעיף מהלב, אני מנסה להתרחק מלראות כל סמל או לשמוע תאזעקה שלהם או תמונה של ניידת או שוטרים או משהו ואפילו בסדרות, אבל לא מצליחה, רק להוציא את זה והחיים שלי מושלמים חח.

שמתי תמונת פרופיל בווצאפ של סדרה שאני אוהבת ואבא שלי פשוט זילזל בזה וזה ממש וזה פגע בי ראר

"אני אאשפז אותך" חשבה שאני אנורקסית כי לא רציתי לאכול המבורגר מהסופר
"ככה את יוצאת מהבית" בגלל האיפור שלי למרות שהוא יודע שאני חסרת ביחטון בנוגע לדברים האלה

את לא הבת שלי

את לא הילדה שגידלתי
זה באמת כאב
וכואב לי גם לקרוא את מה שאתם רושמים

האנונימית שכתבה מלא חחח ממש ריגשת אותי ואני שמחה שעכשיו הכל בסדר ❤

מאיפה להתחיל?
"סעי סעי ישרמוטה"
"כמו לדבר לכלב"
"ולחשוב מה גידלתי"
"תתלבשי ותתאפרי עוד מעט באים אורחים שלא יראו את הכיעור שלך"
ואני פשוט לא רוצה להמשיך....
תבינו מה אני עוברת

מי שצריך לדבר או לפרוק תשלחו לי הודעה ❤

שאני צריכה להפסיק לאכול

רק היום קיבלתי מחמאה שאני הרסתי את הבית ואת הנישואים של ההורים שלי (בגלל שאני פאקינג נכה שהולכת ומידרדרת אז זקוקה לעזרה מהמשפחה) ושמשהו לא בסדר אצלי בראש
שאני סכסכנית, שקרנית, עושה דברים בכוונה (נגיד נופלת או לא מצליחה לעשות דברים שפעם הצלחתי, כל זה מתי שהמצב הפיזי שלי מתדרדר), מוח מעוות
אחרי שקיבלתי את התואר הראשון - שאני זונה עם דיפלומה
כשאמרתי לאמא שלי שההתנהגות שלה מציפה אצלי את המחשבות האובדניות כי אני מרגישה שאם ככה המשפחה מתייחסת אליי אז אין לי למה לחיות, התשובה שלה הייתה "תכתבי את זה בצוואה שלך"

היי. אני הילה וזה הדברים הכי פוגעים שאמרו לי (:
תתאבדי
תעופי לעאזעל
תפסיקי לאכול ככה חטיפים בסוף תהיה שמנה
אנורקסית
סעי סעי
על מה עבדתי ככ קשה?
ילדה מפגרת
תשקיעי בלימודים שלא תשארי ברחוב
איכ
למה לא עשיתי הפלה?
אחים שלך יותר טובים
הבת של ____ לפחות יותר טובה
אני לא מביאה לך כסף תהיה זונה ותרווחי במילא את כבר כזאת
אף אחד לא אוהב אותך
תשקיעי יותר בעצמך
את ככ שמנה שעוד מעט לא תעברי בדלת
ועוד...
לא נראלי באלי לכתוב לך עוד זוועות

"תראי איך את נראית? מה זה הפרצוף הזה? ככה את רוצה שאשוויץ בבת שלי?? מבחינתי להגיד לכולם שאני רווק ללא ילדים רק שלא יראו אותך! מתבייש להיות אבא שלך!"
או
"את תראי שבסוף תישארי לבד! בלי אבא בלי אמא, אף אחד לא ידאג לך לאף אחד לא יהייה אכפת ממך בכלל ואת תגמרי בבית יתומים שומעת??"

שניהם די מתחרים על המקום הראשון....

תורידי טיפה את הבטן הזאת
תעשי ספורט

אין עוד שווארמה להיום :(

וואו אני בשוק מהתגובות פה
ההורים שלי בסדר איתי והם בחיים לא אומרים לי כאלה דברים
אבל פעם הם אמרו לי שיהיה לי מאוד קשה להצליח בתעשיית הבידור (כי זה מה שאני רוצה) אם לא יבינו אותי
ויש לי בעיות דיבור מאז שאני קטנה אז זה קצת פוגע בי כשמדברים על זה כי אני באמת מנסה להשתפר כל הזמן..

קללות.. אממ אוקי לפרט?
"תשרפי"
"תקבלי סרטן בגרון"
"תחנקי"
"שאלוהים ישרוף אותך"
"כלבה"
"תתפוצצי"
אוקי זה הדיבור של אמא^

"איזה עצלנית"
"במקום לשבת מול הטלוויזיה תלמדי"
"תראי איזה בגדים את לובשת"
"תעשי דיאטה"
כן זה הדיבור של אבא^
ובקשר למה שאבא שלי אמר לי עם הלימודים אז זה פוגע כי אני ילדה שנחשבת חכמה ואני מקבלת ציונים טובים ואני לומדת המון אבל כאילו לאבא שלי זה לא מספיק..

וכן זהו בעיקרון אני מקווה שזה מספיק.. יש עוד אבל אולי לא כדאי

חדחדמגחשח אני אגיב כאנונימית כי אמ כן אז אממ
1. אין לך יותר מקום בלב שלי~אמא שלי
2. אני מאוכזבת~איזה קטע גם אמא שלי
3. את מתנהגת כמו ילדה קטנה~ אבא שלי

"את עור ועצמוץ הסתכלת על עצמך?
את אוכלת בכלל?, את רזה מאוד בקטע לא יפה" כבר ועוד הרבה דברים בסגנון הרבה מאוד לאחרונה

שאני לא יצליח בקרבי בצהל

שאני חולת נפש ומסכנה

אמא שלי אמרה לי פעם לכי לעזאזל... זה לא היה בכוונה, כל בנאדם עושה טעות, אבל זה נכנס לי ללב ולא יצא.

לא אמרו כלום רע אבל המבט של אכזבה...

את לא הבת שלי (((:

אתה לא הבן שלי אבא 2020

אהבתי איך כולן פה בנות
וההורים שלי אף פעם לא אמרו לי דברים נוראיים כמו זה wtf

זה לא נכנס בהודעה אחת כאן

תגידי לי מה את מטומטמת??
תראי מה עשית?
(אמא שלי אמרה).

אני לא יכול לסמוך עלייך
(אבא שלי אמר לי).

תפסיקי להרוס לי ולאבא שלך את החיים עם כל העצב שלך, זה מדכא אותנו ועושה לנו רע.
(אמא שלי).

תעופי לחדר שלך, חתיכת מטומטמת!
(אבא שלי).

את צריכה לחדש את ההחלקה שלך, השיער שלך נראה רע (אמא שלי).

" תסכלי על עצמך את לא נורמלית" ועוד הרבה דברים בסגנון הזה

לול ההורים שלי לא אומרים לי כלום , לפעמים אם אני מעצבנת שזאת אני בכללי אז הם יצעקו עליי וזה לאדעת לול

אמא שלי: "אם אבא ואני נתגרש זה באשמתך"

לא מעליבים אותי בכלל חס וחלילה אבל שהייתי קטנה אמא קראה לי כלבה

שהדמעות שלי לא עובדות עליהם כבר

יותר נכון אבא שלי:למה בכלל לא השארתי אותך ביער שהיית בן חמש עוף לי מהבית ומשם הלכתי לאמא שלי בחזרה