איך הכתיבה הזאת בעיינכם

אני יודעת
משהו בזה שהם וויתרו
גרם לך קצת לחששות
זה כמו שהכתיבו לך מחדש חרדות
כאלו הם אלה שמאשרים
כאלו הם מקבלים את ההחלטות
שפתאום צצים לך פלאשבקים ותמונות
שאת היית שמחה אם זה היה יכול לא לקרות
ולהיות חלק מהרזומה של התקופות הקשות.

משהו בזה הוריד לך את הבטחון
שאולי את לא מספיק
ומה יכלת לעשות יותר נכון
ומה לא ראית שפתאום הוא וויתר,
וזה הוא שהיה בכלל תמיד ראשון
ופתאום מצאת את עצמך במיני דכאון
כי את אף פעם לא בוחרת אותם נכון
איכשהו את מסננת את הרוב ועדין נופלת
על גבר שלא מספיק התבגר כדי לדעת לפתוח ולסגור נכון את הדלת
נכנסים ויוצאים מהחיים שלהן כאלו יש שלט
"תשאירו בחוץ את הרגשות, כאן גרים בכיף אני והשריטות תחבקו חזק ואז תוכלו ללכת"

ותגידי מי זה האחרון שנתן לך להרגיש כזה לבד
שאל אותי ההוא שרצה כל כך אבל לא יכולתי
כי הרגשתי שזה לא האחד לפנות לו מקום
לא כי הוא לא טוב, כי אני צריכה יותר אחרי שמשהו ממני אבד.