סוג של פריקה אבל גם אם יש לכם עצות או משהו אני אשמח

יש לי עצה ממש טובה, גם אני התחלתי להרגיש ככה בתחילת הסגר.
כל היום ישנתי אכלתי וחזרתי על התהליך
ממליץ לך למצוא תחביב שאת אוהבת שאת יכולה לעשות בבית למשל ספורט
או ללמוד לנגן על משהו יש מלא אופציית
העיקר משהו שיעסיק אותך ויתן מוטיבציה לקום מהמיטה ,מקווה שעזרתי

תנסי דברים חדשים שעוד לא הכרת, או שתעשי את הדברים שאת אוהבת. את יכולה לנסות לקרוא, לנגן, לצייר, לטייל, לכתוב, לעסוק בספורט גם משפיע בצורההחיובית, חשוב לישון גם טוב בלילה (יש קשר ישיר בין זה לדכאון), ואל תשכחי שבסוף התקופה הזאת עוברת, תנסי לנצל את הזמן ובאמת תקבעי לעצמך מה לעשות.

פה לכל דבר!

שואל השאלה:
כן אני עושה את זה, אני מציירת ומנסה לא לשקוע בדיכאון.
אבל מה שהסברתי זה שגם אם אני עושה את הדברים האלה שכן משמחים אותי אני עדיין מרגישה ריקה מבפנים. כאילו שום דבר לא משמח אותי באמת.^^

ממה את חושבת שזה נובע?

שואל השאלה:
אז זהו שאני לא יודעת
הכל מתערבב לי
אני באמת לא יודעת

תנסי לחשוב, מתי זה בדיוק התחיל? מתי במהלך הסגר את לא הרגשת ככה? מה היה שונה לפני הסגר ששם ההיית פחות ככה?

שואל השאלה:
אוקי אז כפי שאמרתי. זה יותר בכלליות. זה ככה כבר בערך ממתי שהקורונה התחילה. לא חושבת שהיה איזה מקרה ספציפי בגלל זה אני באמת לא יודעת ממה זה נובע אז אני גם לא יודעת מה לעשות

שואל השאלה:
דברים רגילים
מתעוררת אוכלת לומדת אחר הצהריים אני בדרך כלל רואה סדרה וזה אני משתדלת גם לצייר. אני עושה דברים רגילים אבל בכל זאת אני מרגישה תחושה של מועקה.

שואל השאלה:
לפעמים כן.
בכללי אני גם בנבחרת כדורסל אבל עכשיו אין

לפי איך שאת מתארת את זה זה בעצם חוזר על עצמו, קצת רובוטי. את לא יכולה להשתדל לצייר, את מציירת כשנוח לך ויש רעיון ומוטיבציה. את עושה דברים רגילים? אחלה, את יכולה אבל לגוון בדרך שלהם. אל תעשי את הדברים לפי תכנון מראש, תעשי אותם ספונטנית לפי התחושה שלך, מה הכי מתאים לך עכשיו, ברגע זה

שואל השאלה:
אוקיי אמ אני ממש מודה לכם שעזרתם לי, יום טוב

שואל השאלה:
אני באמת איישם את כל מה שאמרת. תודה רבה ממש עזרת לי

כל מה שכתבת זה בדיוק אני בקשה בבקשה בקשה בבקשה צרי איתי כשר ובמקרה זו אריאלה כי גם אני הולכת אליה

אני מתחננת שתצרי איתי קשר אני רוצה לעזור כי אנחנו כל כך דומות

ואני כותבת הרבה דגובות שלי כי ולא תתעלמי אבל עם את לא רוצה זה לגמרי בסדר
השמח לדבר בפרטי

שואל השאלה:
היי רק עכשיו ראיתי שנייה^

היי אנונימית יקרה,
אני מבינה מדבריך כמה התקופה הנוכחית, שהיא באמת מאוד מאתגרת ומורכבת, מקשה עליך ומורידה אותך למטה אני שומעת בדברייך כמה אתה מרגיש שהעולם שלך הפך למקום אפרורי ומייאש... כאילו מישהו לחץ על כפתור והצבע והחיות שלך, וכל סביבך התרוקנו ואתה במין ריק כזה חלל שיש בו כרגע רק שקט רועם...
אני מבינה שאת מרגישה שהבדידות סוגרת עליך.. הכמיהה למישהו או מישהי לשתף אותו/ה במה שעובר עליך מהדהדת מהפוסט אבל אין לך אף אחד/ת קרוב/ה מספיק, ואת נשארת מאד מאד לבד עם הכל
נשמע שתחושת חוסר התקווה והתסכול מהמצב לא מרפים, מכאיבים לך ומעיפיים אותך.. אני מתארת לעצמי כמה זה קשה ומתסכל המצב הזה...
אולי את נאבקת בתחושות של קיפאון ודכדוך עמוק, שנראה ששואבים ממך את הכוחות שבדרך כלל יש לך, שנותנים לך את האנרגיות לשמור על ראש מורם אולי את מרגישה תלושה, ללא כל יכולת להישיר מבט קדימה...
על אף המורכבות וחוסר האונים, איכשהו הצלחת לאגור כוחות כדי לשתף ולכתוב פה, וזה ממש לא מובן מאליו.
אולי זה מעיד על קול שקיים בך הרוצה לראות את האור בקצה המנהרה...
יקירה, אני מתנדבת בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת) ואני רוצה להזמין אותך לא להשאר לבד ולהגיע אלינו לצ'אט. בשיחה אישית ואנונימית בה תוכלי לפרוק שם את שעל ליבך ואולי למצוא דרך להקל על עצמך, אפילו מעט...ניתן לך אוזן קשבת, ואולי יחד נחשוב על דרכים נוספות להתמודדות.
אני מצרפת את הלינק לאתר למטה, אפשר להתחבר גם מהנייד.
מוזמנת מתי שאת מרגישה שאת צריכה או רוצה...
שלך,
מתנדבת סה"ר