יש פה אנשים שמזדהים? מקווה שלא - קישור מצורף

וואי כאילו זה בול מה שההורים שלי אומרים שלי, כאילו מילה במילה.
תכלס מאז שאני בערך בכיתה ז' ועכשיו אני ב י' ...
אני מנסה להסביר להם שזה לא עוזר אבל הם לא סותמים את הפה יושבים בשקט.
זה כאילו הציונים שלי והחיים שלי תשחררו ממני .
אין לי מושג איך להסתכל על זה בגישה חיובית שההורים שלי מורידים לי, אני פשוט מחכה לסיים יב ואז הם יפסיקו עם זה לפחות זה ככה בערך עם אחותי הגדולה..

שואל השאלה:
כן אחותי זה חרא רצח^
מקווה שזה ייפסק מתישהו

יאפ כבר שנה בערך אני בטוחה שזה יעבור מתישהו

כן בדיוק ככה, מנסה להתרכז בתחביבים ובדברים שאני אוהבת חוץ מזה אין לי מה להגיד זה לא כל כך עוזר

להאמין בעצמך, בטוב שבך, ביכולת שלך לשנות.
לדעת שאת כבר טובה, שכבר יש טוב במציאות. אז אפשר באמת להתפנות למחשבה של איך להגדיל אותו, איך להיות טובה יותר.
תני לעצמך מילים חיוביות. צריך גם ביקורת עצמית מסוימת אבל בדרך כלל אנחנו שקועים יותר ברע מאשר בטוב, אז אולי כדאי לתת לו יותר פוקוס. נראה לי שאהבה יותר מצמיחה מהלקאה עצמית.