אני לא יןדעת מה קורה לחברה שלי

תדברי איתה פתוח על הכל

נעצתי תנסי לדבר איתה אולי על הדברים האלה

נשמע שהיא פשוט מושפעת, כמו רוב הילדים של היום, אבל אני לא ממש מבינה למה זה כזה מפריע לך? כאילו את עדיין יכולה להיות חברה שלה ותנסי אפילו לשאול אותה למה היא התחילה להשתנות ככה ואם היא אוהבת את עצמה ככה אז שתאהב.
תקבלי אותה בכל מצב גם אם היא משתנה לפעמים

זאת תופעה מאוד נפוצה בקורונה לצערי, הרבה ילדים בגיל ההתבגרות מצאו את עצמם אבודים בתוך הריק הזה, הרגישו כל כך לבד כי הם סגורים בבית בחדר, אין בית ספר אין חברים זה מאוד קשה.
אז הרבה ילדים פנו לטרנדים וניסו לרכוש חברים וחברה בכללי דרך זה.
לפי מה שהבנתי כל התופעות האלה אמורות להיעלם אחרי הקורונה אבל אני לא יכול להבטיח שזה מה שיקרה.
בכל מקרה בנוגע לחברה שלך, אין לך ממש מה לעשות חוץ מאולי לשכנע אותה לנסות איזה פעם אחת ללכת לפסיכולוג לראות שהכל בסדר איתה כי רוב הסיכויים שמשהו עבר/עובר עליה

שואל השאלה:
אני בעצמי לא יודעת למה זה כזה מפריע לי. כואב לי עלייה, כואב לי על מה שהיא הפכה להיות ואני גם דיי חושבת שהחברות שלי איתה מזיקה לי קצת באיזשהו מובן אבל אני גרה ביישוב קטן עם 4 בנות 2 מתוכן אני לא באמת בקשר ונשארו לי רק את שוהם ורוני. אז אני לא יכולה לנתק איתה קשר ומאיזה שהיא סיבה אני רוצה אבל לא רןצה
זה מסובך וואי

גיל ההתבגרות זה הגיל הכי מוזר שקיים, במיוחד בדור הזה- שחשוף לכל כך הרבה מידע וזהויות וכל אחד רוצה לטעום מהכל.
הראיה שלך מאוד בוגרת, אבל קחי בחשבון שעם כמה שזה עצוב לך- את כנראה לא תוכלי לעצור בעדה. מה שכן, נראה שהיא עושה הכל בטעם טוב וגם אם היא נגררת, היא לא פוגעת בעצמה ולא מאמצת שגרה רעילה או משהו כזה אז זה מנחם.
תני לה את החודש-חודשיים להתנסות בכל דבר ואני מאמינה שעם הזמן היא תגבש לעצמה זהות יותר יציבה.
במקומך הייתי נותנת לה לזרום לאיזה כיוון שהיא מכוונת אליו, אבל עדיין הולכת אליה ומציעה לה לצאת מחוץ לחדר ולבלות כמו פעם. הייתי גם שואלת אותה דוגרי מה קרה שפתאום היא אוהבת אנימה והכל, ולשאול אותה אם היא עושה את זה באמת כי היא מתחברת לזה או שהיא מרגישה רצון להתאים את עצמה לאנשהו. כן תנסי לשדר לה רמזים שאת מתגעגעת לתקופה ההיא, ואולי זה באמת עניין של זמן עד שהיא תתבגר ותבין את זה.

ראיתי רק עכשיו שרשמת על זה שהחברות איתה הפכה למזיקה. את רוצה לנסות לפרט קצת יותר? בלי להתחשב בכמה חברות אחרות יש לך, תנסי שנייה להבין למה היא מזיקה לך

שואל השאלה:
אמרתי אמרתי הכל. וזה ככה כבר מהסגר הראשון עוד וזה מדרדר עוד ועוד

שואל השאלה:
כשאני איתה אני מרכלת כל כך הרבה כל חברות אחרות שלי , אני מאבדת את העשתונות שלי ואני לא מי שאני, אני גם מרגישה שיש לה מלא ביטחון מה שלי אין כל כך וזה קצת מוזר ללכת איתה שהיא מלאת ביטחון מדברת עם אנשים זרים ואני מובטת רק להסתכל עלייהם,
אני מקנאה בחיים שלה כל כך, בקטע כבר מאןד רע- יש מלא דברים שלה מותר לעשות ולי אסור יאני מקנאה בה וזה עושה לי רע שאני מקנאה בחברה שלי.
אני גם מפחדת שיום אחד היא זאת שתשחרר ממני וזה יכאב יותר ממה שזה אמור.

אם את מרגישה שאחת הסיבות הגדולות שהיא עדיין בחיים שלך זה הפחד מלהישאר לבד- כדאי שתחשבי מסלול מחדש. כי היא לא נשמעת מציאה גדולה, והיא גם לא באה ומאתגרת אותך להיות אדם טוב יותר, אלא ההפך- היא מוציאה ממך דברים שאת בעצמך לא אוהבת, אז מה זה שווה?
האמת שאני יכולה להבין אותך יותר ממה שאת חושבת, וגם לי בתיכון הייתה תקופה לא משהו עם חבורה רעילה שידעתי שהיא רעילה לי, ועדיין- ניסיתי לעשות הכל כדי להתחבב אליהן ולהתאים את עצמי אליהן למרות שהן זלזלו בי, בדיוק מתוך החשש הזה...
אבל זה לא שווה את זה. כי את עדיין סובלת, פשוט בצורה אחרת. ואת עדיין בודדה, גם אם היא יעני בחיים שלך.
אני כותבת את זה הרבה באתר- העולם הוא כמו פאזל ענקי שמורכב ממלא חלקים קטנים. וכמו שכל חלק שונה מהאחר וכל אחד יתחבר רק לחלקים שמתאימים לו- כך גם בני האדם... אם בן אדם ייקלע לסביבה שבה אין אנשים שמתאימים לו, הוא לא יתחבר אליהם. ובמקום להאבק בעובדה הזו ולנסות בכוח ליצור קשר שיפגע בשני הצדדים- צריך לחכות שהזמן יעביר יד על כל החלקים ויערבב אותם. הרי הסביבה משתנה, האנשים משתנים, וגם אם את כרגע מוקפת בה או בחלקים אחרים שלא מתאימים לך, זה לא אומר שהמצב יימשך ככה לנצח. עדיף להיות קצת יותר לבד מאשר לחבר בכוח אותה אלייך...
אני חושבת שדווקא יעשה לך טוב להיות יותר אדישה אליה, ליצור קשר בתדירות פחות גדולה, לנסות להתחבר לתלמידים שלא הכי התקרבת אליהם עד עכשיו ואפילו ליצור חברויות ברשתות חברתיות כמו סטיפס.
היום אני אוטוטו בת 22, אבל לפני 7 שנים בערך הכרתי כאן את החברה הכי טובה שלי שעזרה לי להבין מה אני שווה ושאין לי מה להיגרר אחרי החבורה הרעילה. והנה- עד היום אנחנו החברות הכי טובות, ומאז הביטחון העצמי שלי בשמיים.
את לא צריכה אותה בשביל זה

שואל השאלה:
כן אבל מי תהייה לי אם לא היא.
המצב החברתי שלי בישוב על בפנים אני מתחננת להורים שלי שנעבור דירה כי אין לי מה לעשות אני גם כל היום תקועה בבית , יש לי פה ושם חברים אבל אני רוצה להכיר אנשים אחרים- שהקשר שלי איתם יהיה חדש ואני בונה אותו ולא כמו שהוא עכשיו.
ובאמת תודה רבה לך❤❤

שואל השאלה:
חחח אפשר רק לב

אפשר לשאול בת כמה את?

שואל השאלה:
13, כיתה ח

אני מניחה שעלית לחטיבה לא מזמן ושהאנשים שאת מכירה עכשיו הם האנשים שילוו אותך למשך השנים הבאות.. תראי, זה יכול לבאס, אבל הפיתרון הוא לא לעבור יישוב. אני בטוחה שיש המון ילדים שאמנם מכירים אותך מלפני אבל לא באמת יודעים עלייך משהו, וכנל גם ההפך- שאת לא מכירה אותם. אז תנסי להמשיך להתחבר ולהתעניין, ליזום ולשאול אחרים מה קורה ואם הם רוצים להיפגש או כל דבר אחר.
בתור מישהי שכבר סיימה תיכון וצבא- אני יכולה להגיד לך שהחברויות והקבוצות לאורך שנות הלימודים בבית הספר משתנות כל כך הרבה פעמים.. תנצלי את הכיתות השונות, ההקבצות השונות, ההפסקות, והדברים שיעזרו לך להראות את מי שאת למי שלא מכיר אותך.
את לא צריכה דף חדש לבן ונקי כדי לפתוח בגישה חדשה, וזה גם לא באמת משהו שאפשר ליישם.. אז כשאין לנו שליטה על הסיטואציה- צריך לקחת שליטה על הגישה שלנו, ולשנות אותה לחיובית יותר

שואל השאלה:
אני רוצה לעבור ישוב, זה לא תלוי בי לא משנה כמה ביקשתי מההורים שלי זה לא עוזר.
שנה הבאה אני הולכת לפנימיה אני מאוד מקווה שזה יעזור לי

אני בטוחה שזה יעזור, אבל זה גם לא משהו שינחת עלייך סתם ככה. את צריכה לאמץ גישה אחרת-
ליזום, לפתח קשרים עם אחרים ולאו דווקא לחכות שיפנו אלייך, להכיר כמה שיותר ביתרונות שלך, לטרוף כל הזדמנות חדשה להכיר אנשים חדשים, ולהיות תמיד עם חיוך וביטחון.
אנשים אוהבים לקרב אליהם טיפוסים שמחים ובולטים, ולצערי לא לכל אחד יש את האינטיליגנציה הריגשית המינימלית כדי להבין שאלו שקצת יותר שקטים כאלה לא כי הם לא מעוניינים להכיר- אלא כי קשה להם בסיטואציות חברתיות, ושדווקא להם צריך להשתדל להושיט את היד יותר.
ואני אומרת לך את זה כי אמרת בעצמך שלפעמים את מוצאת את עצמך קצת בצד, ושהביטחון שלך לא כלכך בא לידי ביטוי.
אז חשוב שתעבדי על זה, אפילו כבר מעכשיו, ושתזרקי את עצמך למים כדי ש"תתאמני" ותהיי מוכנה לזה כשהאנשים החדשים שאת מייחלת להם יהיו בסביבה

שואל השאלה:
תודה רבה לך

בהצלחה (:

תחכי שיעבור טרנד...

אבל ברצינות...
האיתי באותו המצב לפני בערך חודש, אני לא אשקר זה כואב אבל נראלי שאת צריכה לשחרר.
תמצאי אנשים ששווים אותך, יש סיבה שרוני ניתקה איתה קשר אחרי הכל...

אין בזה שום דבר רע בסך הכול, היא נפתחה לדברים שמעניינים אותה והיא מנסה לבטא את עצמה.
בסופו של דבר אתן בנות נוער ולקראת סוף התיכון היא עדיין תאהב את זה אבל לא בהגזמה.
כולנו משתנים כל כמה שנים, אומרים שעד גיל 25 האופי והמחשבה שלנו ישתנו לגמרי ואחר כך נמשיך להתבגר.

קרה לי קרוב למקרה שלך..
היה לי חבר ממש טוב מכיתה ה' (היום אני ח')
הוא עבר לבית הספר היסודי שלי מכיתה ה'
ואני עזרתי לו להשתלב, כי הכרתי את כולם.
הוא היה קצת מלא אז לא היה לו ביטחון כמעט בכלל..
אם אני לא הייתי יוצא לטיול כל שהוא אז הוא גם לא.. אם הייתי חולה הוא לא היה בא לבית ספר..
ובכיתה ז' עברנו לאותו הבית ספר..
ופתאום הוא התחיל להשתלב במהרה, וזה היה טוב בעיניי כי לא היה לי כוח לשלב אותו כי אני בעצמי היה לי ממש קשה להשתלב..
ואז שאני התחלתי להשתלב, הוא פשוט הפסיק לדבר איתי, הלך רק עם בנות, הוא מתחיל לדבר כמו בת והוא דיבר איתי רק שהוא היה צריך משהו כמו עזרה בשיעורים ודברים כאלה..
אז התרחקתי, זהו כאן סוף הסיפור
אני לא מדבר איתו, כולם התחילו להתרחק ממני, וטוב לי ככה..

אני מבינה שאת לא תתענייני בדברים האלה אבל אם היא מצאה בזה עניין ואפילו סתם כי משעמם לה.. מה הבעיה?
תנסי להתעניין קצת במה שהיא עושה ולעניין אותה קצת בתחומי עניין שלך...
אולי תגלי שהשד לא כזה נורא, ואולי עוד חודשיים ימאס לה מאנימה.. לא צריך לריב מה עדיף כי זה מיותר.
שכל אחד יעשה מה בראש שלו ועכשיו יש לכן יותר נושאי שיחה לדבר עליהם דווקא, זה לא אומר שלא צריך לדבר על שום דבר אלא על שני התחומים.

והכי חשוב אל תטיפי לה שהיא מנסה להיות מגניבה.. אז מה זאת זכותה תקבלי את זה :)