אני בדיכאון מאובחן ועם הפרעות אכילה והמשפחה אומרת שהיא מבינה אבל הם כועסים עליי

נגיד אבא שלי כועס עליי שהחדר שלי ממש מבוחגן והוא לא מבין שבדיכאון פשוט אין כוח לכלום לא לסדר ולא אכפת לי בכלל שככה החדר שלי נראה
אני בוכה מכל דבר קטן והם בכלל לא משתדלים לא לכעוס עליי כי זה מה שגורם לי לבכות ולחשוב דברים.
הם אומרים שהם מבינים אבל שנייה אחרי אומרים מה קרה לא אכלת מהעוגצ גבינה וכאילו אמא ליטרלי יש לי הפרעות אכילה אני לא הולכת לאכול מזה מן הסתם.


מה לעשות
אין לי חברים שאנע סומכת עליהם גם