יש פה מישהו שעבר תקופה רעה של חרדות ומחשבות טורדניות?

בסגר ראשון,היה לי תקופה אבודה לגמרי לא זזתי מהמיטה וגם לא בכיתי מאז והפעם היחידה שבכיתי שוב(מצער) זה היה שהתעוררתי פשוט התחלתי לבכות ואני מרגישה פי חמש יותר טוב עכשיו

אכן

שואל השאלה:
איך יצאתם מזה
?

עוד לא יצאתי

זה קרה לאט לאט עם הזמן..לקחתי את עצמי בידיים אבל אני עדיין לא יוצאת יותר מידי אבל אני קמה מהמיטה ולומדת ומדברת עם חברים וישנה בלילה..זה קורה עם הזמן

זה כמו עונות, יש תקופות טובות יותר, יש תקופות פחות טובות. לפעמים יש גשם, לפעמים יש שמש. זה לא כאילו זה דבר שנעלם, וגם לא צריך להעלים אותו. בדיוק כמו שלא נעים כשיש גשם, אבל הוא דבר טוב.

לפעמים את תהיי עצובה בחיים, וזה לא אומר שאת דפוקה או עושה משהו לא נכון, זה פשוט אומר שאת אנושית ויש לך רגשות

אני עוברת גם את זה עכשיו (כביכול זה מה שאומרים לי הרופאים והם זבל שקרן כי אין לי ocd) לי עוזר באופן אישי לנסות להתנתק מסיטואציות ולצאת לרוץ או לדבר עם אנשים שיסיחו את דעתי או לעשות משהו שאני אוהבת כמו לשחק במשחק ולומר לעצמי שהכול בסדר והכול יהיה טוב ושאני רק צריכה להירגע וזה לא סוף העולם