מה אתם חושבים שההורים שלכם עשו שגוי בחינוך שלכם ואתם לא תחנכו כך את הילדים שלכם במידה ויהיו?

להוריד דאגות אני נורא מבינה את אמא שלי אבל בתור אמא. אהיה פחות דאגנית

המון זמן ממש שנאתי את צורת החינוך של אמא שלי ותמיד אמרתי לעצמי שאני אחנך את הילדים שלי בצורה שונה אבל בחודשיים האחרונים מאוד התבגרתי והבנתי שהחינוך של אמא שלי מדהים ושאני רוצה לחנך את הילדים שלי בול כמו שהיא חינכה אותי ואפילו שאולי בהתחלה זה יעצבן אותם אי שהם יגידו שאני אמא מעצבנת.. כשהם יגדלו הם יבינו כמו שאני הבנתי

משווים אותי לאחרים, בתור אמא אני אף פעם לא אשווה את הילד שלי למישהו אחר. כנל לזלזול, הורדת ביטחון.
לא נותנים לצאת למקומות עד מאוחר, לא הייתי רוצה שהילד שלי ירגיש סגור וכלוא, למרות שזה כן מדאיג הוא צריך להרגיש חופשי.

יותר מידי דברים אסורים יש כמה דברים שאני בתור אמא כן אסכים לילדים שלי כמעט כל דבר לא מסכימים לי..

נוקשיים נגיד לא קיבלתי 100 במבחן אז לוקחים לי את הטלפון

ההורים שלי לא הכניסו לי חשיבות של לימודים ומטלות. אמא שלי אומנם אהבה אותי ודאגה לי אבל היא התייחסה אליי כמו ילד קטן ואף פעם לא פינתה זמן להיות איתי.

אלה כל הביקורות שלי שאני אנסה לתקן כשלי יהיו ילדים.

אני לא אנעץ בילדים שלי מבטים בזמן שהם אוכלים ולא אעיר להם על מה שהם אוכלים או על איך שהם נראים, ולא אעשה השוואות בינם לבין ילדים אחרים

וואלה אני כול להגיד לך שאחרי 17 שנה אני באמת מבין שחונכתי בצורה מדהימה- אני לא סתם אומר או משוחד

חינכו אותי לקבל את השונה להסתפק במועט, חינכו אותי לטוב(זה שאני לא הכל למדתי והפנמתי זה משהו אחר) אבל בראבו להורים

אני יהיה אמא פחות דאגנית

לאסור יותר מדי דברים, רק דרדר אותי לעשות דברים לא טובים בכוונה
להשוות בין האחים או בין ילדים אחרים

וואו המון הערות על המראה והמשקל
והיום יש לי הפרעות אכילה
ביום הראשון בכיתה א (!!!) אבא שלי אבר לי 'מה זה תכניסי את הבטן' ואני זוכרת את זה עד היום. זה ממש מצלק ההערות האלה לכל אורך הילדות

כלוםם באמת שההורים שלי מדהימים
אולי הייתי נותנת לילדים שלי קצת יותר ספייס ותחושה שאני נותנת להם לבחור לבד

אני חונכתי לחשיבה סגורה ולא פתוחה
לדרך אחת מאוד מסויימת שלדעתם היא הנכונה
לא חונכתי לקבלת האחר באשר הוא
ואפילו עכשיו קשה לי לקבל את מה שאני בגלל החינוך הזה
אני אחנך את הילדים שלי
לקבל את האחר
אני אסביר להם שכולנו בני אדם

מצפים ממני ליותר מידי

היו לי בעיות עצבים,ולאחים שלי הם עצלנים(בעיקר אח שלי)

לא להציג כל יום דעה אחרת בקשר לדברים מסוימים
לגרום לילדים לרצות להפתח אלי ולספר לי יותר דברים
להיות רגועה בבית
להקדיש זמן יותר לילדים(במידה אצליח, אני יודעת שההורים שלי עובדים קשה)

מאיפה להתחיל כפיה דתית צעקות קללות מה הם עשו כן נכון זאת השאלה

לדעתי הם היו צריכים
לדבר אנגלית בבית
לחיות במושב
ללמד אותי הרבה דברים מגיל צעיר

לגמרי

אין לי בעיה בכלל תכל'ס, אני חושב שאשקיע בילד שיאהב לימודים ולא מתוך איזה חובה, ולמשוך אותו לעולם מחשבים או מדעים.
אבל הכי חשוב זה להיות חברותי עם הרבה חברים, אבל לא רק לא להיות בריון אלא למשוך בריונים אלייך שיהיו טובים, כמו שאני עשיתי.

אני לא ישים לילדים החמודים שלי פמילי לינק בטלפון(תבדקו בגוגל מזה אין לי כוח להסביר)

אין לי בעיה עם צורת החינוך של ההורים דלי אבל כן הייתי מגדלת את הילד.ה שלי כביסקסואל ושהוא בעתיד יבחר אם הוא הומו/סטרייט/בי

ההורים שלי בחיים לא התייחסו בשוויון אליי ואל אח שלי, תמיד ממנו היה להם הרבה יותר אכפת ואני לא מדמיינת, הם גם הודו בזה.
אז אם אי פעם יהיו לי במקרה שני ילדים, אני בחיים לא אתן יחס מועדף לאחד מהם.. גם במידה ויהיה לי יחס מועדף, אני אשמור את זה בלב ולא אראה את זה שהילד השני לא ייפגע וישרט מזה כמו שאני נשרטתי.
אני כל החיים שלי בתחושה שרוצים לפגוע בי בכוונה אני תמיד מרגישה כמו קורבן גם אם אני לא צריכה להרגיש ככה...
מה שאני עברתי ועדיין עוברת, זה מה שהביא אותי להיות בן אדם כזה.

כשהם מנסים לחנך אותי אפילו שהם העצמם ילדים והם להם מושג מה הם עושים
לא יהיו לי ילדים אז אני נמנעת מכל זה

לא לצרוח ולהעניש על ציונים נמוכים

לא החמיאו ולא פרגנו, גרמו לי להרגיש מכוערת וחסרת ערך, אם השגתי משהו אז ניסו להוריד ממני ולהגיד שהשגתי את זה רק בזכותם, השוו אותי לילדים אחרים כל הזמן
היו יותר מדי נוקשים בלימודים בגילאים קטנים במקום לתת לי להנות מהילדות שלי
לא משחררים גם בגילאים יותר מבוגרים במקום לתת עצמאות

שאלה מקסימה❤
אני מאוד אוהבת את ההורים שלי ומרוצה סך הכל מאיך שהם חינכו אותי, את הערכים שעליהם גדלתי. באמת אני מעריכה את ההורים שלי מלא מלא
מה שכן לא משנה כמה הייתי עובדת התיקון שלי כשאהיה אמא בעזרת ה' יהיה באמת להשקיע מהזמן שלי בכל אחד ולא רק בכסף, כי זה כלכך חשוב לילד שיקשיבו לו. שיראו לו שאכפת, שהוא מעניין וחשוב. שיעזרו לו עם קשיים
זה משהו שלי לא היה מספיק בילדות כי ההורים שלי עובדים המון שעות. אז כן
וגם הייתי מבשלת להם יותר חחח אמא שלי בקושי יודעת לבשל

זה משהו שתמיד במרכז זה נשמע ממש לא בעייתי
אבל שכל הזמן היה אוכל **מוכן ומגוון
הם כל יום מכינים רק בשר זה פשוט מעצבן
וממש קשה לי להכין אוכל שאני עושה לעצמי ביצת עין אז שאני מסיימת כואב לי הגב אחרי זה כל היום
כמעט כל הזמן יש לי כאבי גב וברכיים וממש קשה לי לעמוד הרבה זמן וללכת
ואז יוצא שאני לא אוכלת כל היום
*** תשלחו לי אוכל הביתה

מתי שהם משווים אותי לילדים אחרים או לאנשים אחרים בכל סוג של הקשרים וגם בלי הקשרים
וגם אם היו לי איי פעם ציונים טובים זה היה כי הרגשתי שאני צריך לספק אותם אבל אז בכל מיקרה הם אמרו שאני צריך להמשיך ככה כבדרך אגב ואם קיבלתי ציון יותר ממוך הם כעסו , עד שזה נהיה לי הרגל ואז פשוט מתי שהם רואים את הציונים הם תמיד אומרים שאני צריך להתמיד יותר , וזה היה ככה גם מתי שלמדתי הרבה ובקושי היו לי חיים חברתיים בגלל זה

אלימות רגשית ופיזית, מניפולציות, הזנחה,אין תמיכה בכלום!! היא פינקה אותי חומרית יותר מידי שזה סוג של התעללות, שום ידע שום ערכים שום גבולות, והוציאה עלי סתם עצבים ומלא אלימות פיזית. אני החזרתי לה כפול 3 אבל היא לא ידעה מה היא עושה עד שהגעתי לגיל 18 וחצי ואז באורח פלא היא התעוררה. כל החיים היא האשימה אותי ורבנו כל החיים כל הזמן וסגרתי את הלב שלי לגמרי. לא רק לה גם לאנשים אחרים. כל יום 6 ריבים ביום ובין לבין שוכחים וצוחקים ואז עוד התעללות ואז היא אומרת לי שאני מתעללת בה. כן אני כן אבל היא עשתה את זה היא לימדה אותי. כן זה לא תירוץ ואני גם לא בסדר אבל אני לא יכולה לשמוע אותה אפילו יש לי טריגרים של החיים.
אני החלטתי שאני לא מולידה ילדים עד שאני מחלימה לגמרי.
כשהוליד ילדים אני אתייחס אליהם בכבוד וממש לא בצורה שאמא שלי עשתה, אני אהיה בריאה סוף סוף ואני אלמד אותם דברים חשובים על התנהגות וקבלה עצמית ואהבת הזולת ואהבה אמיתית. אפשר להסביר דברים בצורה נורמאלית. לא לדחות את הילד מתי שהוא רוצה וצריך תשומת לב. לא להאשים את הילד משחק האשמה בחיים לא עובד גם כשמתבגרים. ודוגמא עצמית זה אחד מהדברים הכי חשובים שאתה יכול להראות לילד שלך!! הילד לומד מאיך שההורה פועל בעיקר איך שהוא רואה את ההורים שלו דרך העיינים שלו

הרביצו לי בלי שום סיבה רק אטלי בגלל שהיה להם יום רע

אני לא אבוא ויחזק את הילדים שיצחקו על הבן שלי

לתת לי לבחור מה אני רוצה לעשות בעתיד ולא לבחור לי משהו שאני לא אוהבת.

הומו22
וואי אני מצטער. הם שמו אותך אחרי שנ*נסת או לפני ופשוט לא רצית?

קודם כל ההורים שלי מדהימים ואני שמחה שיש לי אותם והם חינכו אותי כל כך טוב.
אני האחות הקטנה בבית ויש לי עוד 2 אחיות גדולות בפערים של 5 ו10 שנים.
לדעתי ,במקום לקדם אותי להיות ילדה עצמאית ולבנות לי ביטחון הייתי מאוד ילדה של אמא ואבא (שאין בזה דבר רע אבל במידה מסויימת). התייחסו אליי כילדה הקטנה שלהם מה שגרם לי לרצות לא להתבגר ולשחרר מהם ולפתח אישיות עד גיל מסויים שהבנתי שצריך לשחרר .
נוצרו לי כל מיני פחדים שאני מנסה להתגבר עליהם כמו להיות עצמאית בלי להזדקק להם ואני לאט לאט מתגברת על כל פחד וחוסר ביטחון שיש לי.

שואל השאלה:
^^^^וואו משתתפת בצערך❤
ולגבי כולם פה שאמרו דברים פחות טובים באמת שזה לא מגיע לכם או לשום בן אדם בעולם הזה ומקווה שהמצב שלכם ישתפר וההורים שלכם יפסיקו 3>

אבא שלי נורא שיפוטי כל הזמן ואם אי פעם אני אהיה אמא אני מאוד מקווה שאני לא יהיה ככה שיפוטית, מאוד מוריד, וזה לא רק כלפינו זה כלפי כולם זה ככה אבל הוא לא תמיד אומר מנימוס, רק לנו כי אנחנו משפחה אז מותר לו, וזה כבר די בקבוע אבל לאחרונה אני שמה לב לזה יותר אצלו וזה כל כך מעצבן אותי, כל מה שלא מתאים לו או שנראה לו לא נכון (לא מתאים) או מטומטם בין אם זה הפריע לו כי הוא סתם חסר סבלנות כרגע או שזו הערה -סועה שלו, הוא יגיד ויתן איזו הערה עוקצנית שלרוב תעליב אם הבן אדם שעליו האמירה נמצא בחדר

אמא שלי ואחים שלי עושים הכל כדי שאני אהיה ילד טוב וחמוד ונחמד לכולם אבל אבא שלי אף פעם לא שומר איתי על קשר ולא פה בשבילי שאני צריך אבא אז אני חושב שבעתיד בעזרת השם אני תמיד אהיה שם לילדים שלי בתור אבא לא משנה מה יהיה ...

ההורים שלי חינכו אותי מעולה אבל מה שהייתי מנחילה לילדים שלי שהם לא עשו
1. עצמאות בכל מובן המילה. מגיל קטן לעודד אותם לעשות דברים בעצמם במקום לחכות שההורים יעשו ואתייחס אליהם כאדם בוגר
אני אלמד אותם דברים בסיסיים שישמשו אותם לחיים כמו להכין אוכל, לשוחח עם אנשים ועוד.
2.פחות דאגנות וביקורת ויותר רוח טובה, לא להבהל מכל דבר, לשלול, לכעוס אלא להכיל ולשתף אותם יותר דברים על עצמי כדי להגיע איתם לדיבור פתוח על כל הנושאים והם ידעו שיש להם למי לפנות תמיד

לא אני לא חושב

אמא שלי בן אדם יחסית סגור ואבא שלי בכלל לא גר איתי לדעתי הם ממש טעו איתי בתור אמא אחפש פרטנר שישאר איתי לכל החיים ואדאג ואהיה תמיד אוזן קשבת לילדים שלי❤

החינוך שקיבלתי מההורים שלי מדהים . שני אנשים מדהימים ודמויות להערצה כזה פעם הייתי כזה יאו הם כאלה מעצבנים וזה אבל אמא ואבא שלי חינכו אותי בצורה ככ טובה ומחושבת נתנו לי חופש וגם סגרו אותו בו בזמן נראה לי שהדבר היליד שאני אשנה זה בתור אמא להפסיק עם השירים המחרפנים האלה שהיא ממציאה כל רגע חחח

אמא שלי כל הזמן צועקת ומשתוללת ואין לה סבלנות , היא חסרת אחריות, עצלנית. לא מכינה לנו אוכל ואני תמיד צריך להכין ואני לא אוהב אותה

פחות לדאוג
לא להכריח אותם לתת לי אהבה
לא להשוות אותם לאחרים
להתייחס אליהם בצורה בוגרת

המשפחה שלי לא חינכה אותי בכלל, הדבר היחיד שהם עשו זה לגרום לי להרגיש אשמה בזה שהרסתי להם את החיים, שבגללי כולם סובלים. מאז גיל 11-12 לא שיתפתי אף אחד אף פעם ברגשות שלי, הם גרמו לי להסתגר בתוך עצמי ולהיות מלאה ברגשות אשם במה שקרה.
רוב החינוך שלי הוא מהטעיות של המשפחה שלי באיך שהתייחסו אליי. אף אחד לא לימד אותי להתנהג ככה, אני שמחה שהייתי מסוגלת לחנך את עצמי מרק לצפות במהם מתייחסים אליי בצורה כזאת.

בחיים לא הייתי עושה משהו כזה לילדים שלי, הייתי מחנכת אותם לערכים, אהבה עצמית, ביטחון, אמון, שיהיו פתוחים איתי ולא להשוות את עצמם לאחרים.

לדעתי ההורים שלי לא איפשרו לי להיות מספיק חופשיה ואני יתן לבת שלי בע"זה יותר חופש

ההורים שלי הרבה כועסים כשאני יוצאת כל יום כאילו.. היי כל חודשיים יש סגר של חודש למה שאני לא אצא

נתחיל מזה שאמא שאמרה לי בילדותי שלא חייב לשטוף ידיים אחרי שירותים

קלים איתי מידי, בתור ילדה קטנה זה הדבר שהכי הערכתי שמותר לי הכול, בעיקר שזה לאכול כמה ממתקים שאני רוצה, אבל יש לזה השלכות רציניות כמו השמנה בגיל צעיר/ סוכרת וכו', וההורים שלי פשוט איפשרו את זה והיום הם ואני מתחרטים על זה.

שני ההורים שלי מדהימים והם חינכו אותי למיליון דברים טובים, אבל בבית שלי לא יהיה שום אלימות מצד ההורים. שיהיה ברור שזה ממש לא לגיטימי.
והרבה פחות זמן במסך. הרבה פחות

האמת? אני חושב שההורים שלי חינכו אותי כמו שצריך ואפילו יותר מזה אני חושב שהם נתנו לי חינוך טוב ובהחלט הם לא עשו שום דבר שגוי שאתקן אותו כשיהיו לי ילדים, אני רוצה שהילדים שלי יקבלו את החינוך שאני קיבלתי.
ואני מקווה גם שזה לא רק אני חושב שחינכו אותי טוב וזה גם משקף את ההתנהגות שלי שאנשים כלפי חוץ מסתכלים (שוב, אני מקווה.)

כלום, ההורים שלי חינכו אותי ממש טוב וכך גם אחנך את הילדים שלי.

סטירות

לקחת את הלימודים יותר יותר מידי קשה היום לא הלכתי לבית ספר ואמא שלי לא מדברת איתי וזה היה רק טיול אפילו לא יום לימודים

ההורים שלי לא הסכימו לסגור את הדלתות של החדרים חוץ המקלחת והשירותים, אני חושבת שכולם צריכים פרטיות ואם משהו סגר את הדלת כנראה הוא צריך שקט או פרטיות ולכן אני לא אעמוד על דלת פתוחה כשאני אהיה אמא

אמא שלי תמיד כועסת על אחי שהוא בוכה כי זה לא גברי זה גם

שהם אומרים נגיד "חבל אני אתן לך עונש" והם לא נותנים. כדי שהילדים שלי בעה ילמדו מה כע צריך לעשות ומה לא אז אני אתן עונשים ולא סתם אאיים כאילו ברור שלא מכות. אבל כע כמו לך לחדר שלך או אתה לא מקבל טלפון או זמן מסך.

פרנואידיות כלפי

שמה אותי בבית ספר שרחוק חצי שעה מהבית שלי ברכב אז לא יכלתח להיפגש עם חברים

לא נותנת מרחב

מגבילה אותי בצורה מוגזמת ללדבר עם אנשים באינטרנט

אם אני רק אומר פאק היא עצבנית

די כופה עליי להיות קרוב לדת (אני מאמין אבל אסור לכפות על מישהו משהו)

כל זה לא אעשה לילדים (שכנראה לא יהיו) :)