סתם עוד פריקה, כי כבר באמת אממ

טוב אז אני בצופים, ובאמת צופים זה חלק מחיי כבר הרבה שנים. ועד כיתה ח, זה באמת היה המקום שממש קל לי, היה לי כיף לבוא אליו.
בכיתה ד וכיתה ה הייתי ילדה שקטה ולא נפתחתי והסיבה העיקרית זה חוסר ביטחון ועוד סיבה זה שלא הייתי חברה של כולם או שהייתי מחוברת לכולם וסתם אם באלי לדבר דיברתי, אז זה שתי הסיבות שפשוט הייתי שקטה ומופנמת תמיד. בכיתה ו, הילדים שבקבוצה שלי השתנו והפכנו לקבוצה קטנה וגם המדריכה הייתה מדהימה אז היה לי ממש קל להיפתח, ודיברתי והייתי רועשת ופשוט הייתי אני של כיתה ו. בכיתה ז עשו לנו אחוות שבאחווה הסופית שהייתי, היה לי סבבה, לא כל כך נפתחתי אבל משהו שם לא באמת מנע את זה, אז היה לי באמת יותר קל. בכיתה ח (שזה עכשיו אני נמצאת) חילקו אותנו שוב לאחוות, ומזה קשה לי שם. עברו 7 חודשים ולא נפתחתי לאיזה מישהי/מישהו אז גם לא נפתחתי לאחווה, חזרתי להיות השקטה והמופנמת וזה כן חלק ממני בשנים שלא הייתי כך אבל בסביבה שנוחה שלי החלק השקט נעלם. אני יודעת שאתם תגידו אולי לעבור אחווה כי אם לא נוח לך בסביבה כלשהי למה שתישארי שם אז אני לא אעשה את זה. נשאר לנו עוד 3 חודשים ובחודשים האלה אין לי טעם לעבור, גם אני יודעת שבכל האחוות האחרות אני עדיין אהיה שקטה כי זה באופי שלי. להתחבר לאנשים זה לא פתרון, כי אני פשוט לא מצליחה, זה גם מסובך כי קורונה, וזה לא שנה רגילה. לשבת ולדבר עם בן אדם לבד כך אני מצליחה להתחבר, ואני לא יכולה בגלל כמה סיבות: אחת, חוסר ביטחון עצמי, שתיים לא מרגיש לי שילדים רוצים להתחבר אליי בגלל שאני שקטה, שלוש קורונה, זה לא שעכשיו אני יכולה לקבוע עם בן אדם שאני לא מכירה, ארבע אני אחת כזאת שאכפת לה ממה שאנשים חושבים עליה, אני מסתבכת במחשבות אז זה מביך גם להתחיל שיחה באינסטגרם.
אז אני כבר פשוט חושבת שאולי לא מגיע לי חברים, אולי לא מגיע לי שאנשים יתחברו אליי.
השנה בצופים, זה לא המקום שקל לי בו, שבאמת כיף לי להישאר אחרי פעולה או לצאת לטיול. אם בהמשך יהיה טיול עם שינה אני באמת לאעדת איך לשרוד את זה, מהסיבה הפשוטה אני לא מחוברת לאף אחד. פעם הצופים היה המקום שבו הייתי בורחת אליו שקשה לי, היום מהשנה זה פשוט לא. אני כן יכולה להגיד שיש לי שני חברות בגדוד, אחת הכרתי בזמן האחרון אבל לא עכשיו הכי הכי חברה שלי, השנייה כבר מכיתה ו אבל מה שכן טוב לה באחווה, היא הצליחה להתחבר לאנשים.