אתם חושבים שצריך להפריד את יום הזיכרון ואת העצמאות?

לדעתי לא

אני מעדיפה את זה ככה

לא כי הם חלק אחד מהשני. בלי כל החיילים שמתו (ואלה שעדיין חיים) שבגללם עושים את יום הזיכרון, לא הייתה לנו מדינה לחגוג לה את יום העצמאות

מצד אחד אני מבינה, בתור מישהי שאבא שלה הוא חבר שכול, והייתה בכמה אזכרות צבאיות, אני מבינה עד כמה זה קשה.
עם זאת אני חושבת שהמעבר הזה, קשה עד כמה שיהיה מסמל את הכוח והחוזק של העם שלנו. אנחנו פה בזכותם. זה תמיד קשה ומלווה בהרבה צער וההמעבר החד הזה לשמחה.
אין לי ממש דעה מגובשת, אני מבינה אין שני הצדדים ומתאימה את עצמי בהתאם, קשה עד כמה שיהיה.

כאילו אני מבינה את הכוונה שאנחנו חוגגים את יום העצמאות בזכות כל אלו שנהרגו למען המדינה אבל לי באופן אישי ממש קשה לעשות את המעבר הזה תוך כמה שעות מיום מאוד עצוב ליום מאוד שמח אז אם היו מפרידים את הימים האלה זה נראלי היה יותר טוב אבל אני כבר רגילה ליום הזיכרון ואז ישר יום העצמאות אז כאילו זה יהיה מוזר אם פתאום יפרידו

לא לדעתי זה משלים אחד את השני

לא תראי זה עובד ככה
קודם שואה אחר כך יום הזיכרון ואחר כך יום העצמאות בגלל ש
מראים את ההתקדמות שלנו בתור עם שכולם היו שולטים עלינו אחר כך הקמנו צבא וניצחנו אחר כך יום העצמאות שזה מראה שיש לנו מדינה משלנו אחרי כל מה שעברנו

לא.
המטרה של ההצמדה הזו מקבילה לדרך הזו בשלבים רבים בהיסטוריה.
הימים האלו אחד אחרי השני ע"מ להדגיש שאנחנו יוצאים לשמוח ולהתגאות בעצמאותינו, דווקא לאחר יום הזיכרון, שמגיע (מן־הסתם) עם עומק מסויים, ועם מבט אחורה דווקא לקורבנות...

זו הדגשה מסויימת, להראות - שהקורבנות נפלו לטובת מטרה כלשהי, זה מדהים וזה משמעותי, זה לא סתמי, ויש לזה משמעות. וגם, כאמור - כדי להראות שאנחנו חוגגים את ההצלחה הזו, מתוך היגון ולאחר האבל על הקורבנות.

זה מופרד. זה מצויין ככה. להראות לכולם שאנחנו שמחים איך שיצאנו מעצב.

כן כי אני אישית לא מצליח לשנות את המצב רוח שלי בתוך שעה

מפרידים לא