קטע קצר שכתבתי על יום הזיכרון.. אשמח שתכנסו ותגיבו מה דעתכם

יום הזיכרון,

עמדתי בתחנת האוטובוס בדיוק כשהחלה הצפירה,
היא תפסה אותי לא מוכנה.
לא כל כך ידעתי מה לחשוב.
רציתי לחשוב,
לכאוב,
בשביל אותן האמהות שאיבדו את בניהן במלחמות,
הילדים שלא יראו את אחיהם יותר.
הבחורה שלא תזכה לראות שוב את אהוב ליבה.
החייל שראה את חברו נהרג למול עיניו.
רציתי לחשוב,
אבל לא הצלחתי.
כי זאת רק דקה,
דקה שמסכמת אבל, צער, דם ובכי.
דקה שמנסה לחפות
על יותר מדי דמעות.
דקה שזועקת ומזכירה על מותם של מאות. מי יתן שבשבילי זאת לא תהיה רק אותה הדקה, שאזכור כל יום ויום את שעשו בשבילנו אותם
החיילים,
את הדם שהקריבו בעבורנו,
כדי שנוכל לחיות כאן בארצנו.