אני מרגיש חרא (כאילו, אני תמיד מרגיש חרא, אבל עכשיו יותר מהרגיל)

אני מתמודד עם הרבה חרא (OCD, דיכאון, חרדות והפרעת אכילה), ובגלל כל זה אני איבדתי את 2 החברים היחידים שהיו לי ועכשיו בבית הספר מתייחסים אליי כאילו אני אוויר, אני מרגיש כמו כלב גוסס במדבר שלא רק שאף אחד לא מסתכל עליו, אף אחד לא יורק עליו אפילו.
הציונים שלי בבית ספר הם איכשהו עדיין טובים (אני 5 יח"ל מתמטיקה עם ממוצע 100), אבל זה לא משמח אותי כי בעיניי זה חסר משמעות ואני אפילו זורק את המבחנים לפח.
אני אצל פסיכיאטר ופסיכולוג כבר חצי שנה אבל אני עדיין נמצא במצב חרא.
אני לא מצפה מכם לעודד אותי, או אפילו להגיב משהו לפוסט הזה. רק רציתי לפרוק.