תגידו נכון אין יותר השפלה מזה: השכנות ישבו ליד החלון וקיללו אותי ואז אבא שלי עשה לי שש שקט כזה והם התחילו לצחוק הרבה

שואל השאלה:
למה מעפנות הם השפילו אותי חזק מאוד

נו, מה הבעיה? הוא לא רצה שתרדי לרמה שלהם.

מה רצית, להתפלש יחד איתן בדיר החזירים המנטלי שהן נמצאות בו? זה מה שהיה עושה לך טוב?

שואל השאלה:
הוא אמר לי שקט על מה שאני דיברתי איתו לא דיברתי איתו עליהן דיברתי על משהו אחר

תראי, אנחנו לא יכולים לשפוט את הסיטואציה הזו. אין לנו מספיק מידע.

את מספרת סיפור שרב הנסתר בו על הגלוי. אנחנו לא יודעים איך זה שאת מדברת עם אביך ויש שכנות שיושבות "ליד החלון" ומקללות. אנחנו לא יודעים מי הן אותן שכנות. סיפור מוזר. בטח יש לאביך נקודת מבט אחרת על מה שקרה.

ההצעה שלי: תשפטי את אביך לקו זכות. כלומר, תפרשי את ההתנהגות שלו כאילו הוא רצה בטובתך. וזהו, תניחי לזה. לא צריך לחפור בדברים לא נעימים, כי זה מה שהופך אותם ללא נעימים. לפעמים אנחנו עושים מזבוב פיל. יש כל כך הרבה דברים יפים ומועילים לעשות. לכי ותיהני, ואל תתני לשכנות שלך את הניצחון. עצם זה שהן מקללות אותך מראה שאת טובה מהן ושהן מקנאות. אז תשמחי שהן מתפוצצות.

שואל השאלה:
הן השפילו אותי ממש

על מה הן השפילו אותך?

מה גילך וגילן?

האם אין לך אפשרות לנהל את חייך בלי מגע איתן?

שואל השאלה:
הם אמרו מכוערת דובה קוץ מכוערת אני בת 16 והן בנות 20

טוב, זה מפתיע. בנות 20 שמתנהגות ככה משהו אצלן מקולקל מאוד מאוד.

את צריכה לרחם עליהן. רחוק הן לא יגיעו. חבל עליהן, על החברה שבה הן חיות, ועל ילדיהן בעתיד.

אין היגיון בלהעלב מטיפוסים כאלה. זה אפילו מצחיק.

הדבר היחיד שאת צריכה לראות זה אותך עצמך. תבני את חייך, תתכנני את העתיד. העולם גדול ויפה. הרבה יותר גדול מהבניין שאיתרע מזלך להיות בו.

יאללה, מספיק לשקוע בעצבות.

(אני יודע שזה לא תמיד קל. עלבון בנפש הוא בדיוק כמו פצע בגוף. צריך לחכות טיפה זמן שהפצע יתרפא. מחר תרגישי טוב יותר. אבל כשתתבגרי עוד קצת כבר לא תיפגעי מאנשים עלובים, ואז אפילו פצע לא יהיה.)