למה נערים היום אוהבים להשוויץ במחלות הנפשיות שלהם/לשקר שיש להם כאלה?

כי הם חולי נפש ..

הוצאת לי את המילים מהפה מבטיחה.
רובם זה לתשומת לב והם חושבים שזה "מגניב" אבל זה ממש לא (יש לי המון כאלה בשכבה)

כי זה נראה להם מגניב. כנראה שמי שבאמת יש לו הפרעות נפשיות לא יגיד כי הוא יודע שזה קשה.

רובנו רוצים לצאת כמה שיותר מעניינים ומיוחדים בעיניי הסביבה ויש כאלו שחושבים שלאבחן את עצמם בדיכאון או כל דבר אחר יעשה את העבודה

אולי רוצים צומי ? (כולם רוצים להרגיש שרואים אותם ) אז הם עושים את זה מתוך מצוקה . לא סתם כי משעמם.

הרבה רוצים צומי כנראה

את ממש צודקת,
מחלות נפש הן לא צחוק.
אנשים מנסים להוציא את עצמם מיוחדים ושונים מאחרים אז הם מעמידים פנים שיש להם

כל ילדה בת 15 שניה כאן קיצור

(לא כולן)

אני לא משוויץ בבעיות שלי

באמת שאני לא מבין,לא מבין את הקטע שממציאים שיש לך דיכאון,לא מבין את הקטע של לחשוב שזה מגניב.
אני מדבר על הדיכאון שעברתי הרבה אבל זה בגלל שזה המקור שלי לחיים והבנתי מזה מלא דברים,הבנתי איך לחיות טוב והתבגרתי אני כאילו נולדתי מחדש בגלל הדיכאון אז אני מדבר על זה אבל אני לא חושב שדיכאון זה מגניב,כל האלו שממציאים שיש להם דיכאון מעליבים אותי וכל פעם זו עוד צביטה בלב.
אף פעם לא הבנתי מה מגניב בלרצות למות כדי לחיות,בקיצור אני לא יודע,סתם הפכו את זה למגניב וזה ממש דבילי אם תשאלו אותי.




קראתי עד הסוף ואני לא מספר לחברים קרובים,אני מספר רק כאן אם מה שאני חושב מבוסס על הדיכאון שהיה לי,אבל לא סיפרתי לא לחברים,לא למשפחה ואני מחזיק את זה יום יום ומרגיש לי שאני עם סוד על הלב וזה קשה אבל ככה צריך לדעתי,אם עברתי אז עברתי,לא צריך להטריד את כולם עכשיו עם הבעיות שלי




עריכה: חשבתי על עוד צד בסיפור כי שואלת השאלה הראתה רק את הצד הרע וחשבתי פתאום על עוד נקודת מבט,לפעמים אתה חייב לשתף בבעיות הנפשיות שלך כדי שיעזרו לך,לפעמים אתה חייב להגיד את זה כי זה משפיע על הסביבה אבל השאלה מתייחסת לאלו שכותבים "יש לי בעיות נפשיות,חחח" אז עניתי על זה אבל כל אלו שיש להם בעיות נפשיות וצריכים עזרה ולהעלות מודעות אז זה חשוב. אבל כל האלו שחושבים שזה מצחיק,אז וואו זה כל כך לא מצחיק אבל כל כך לא מצחיק,מה הקטע להגיד "חחח" אחרי שאמרת שיש לך בעיות נפשיות,זה דבר קשה שאתה צריך להשלים איתו ולא לכתוב על זה "חחח" כי אז אתה מזלזל בזה,ואם כתבת "חחח" אז לא נראה לי שבאמת זה משפיע על החיים שלך או שקשה לך ואתה לא משלים עם הבעיה אז אתה צוחק עליה(מה שלדעתי זו לא הדרך הכי טובה להתמודד אבל הדרך הכי טובה להתמודד לוקח הרבה מאוד זמן להבין אותה)

מחלות נפשיות זה לא משהו מבחירה, ואת שואלת השאלה לא יכולה לאבחן אדם אם הוא חולה במחלה נפשית או לא, כי אני די בטוחה שאת לא עובדת כפסיכיאטרית.

ואם הם רוצים צומת לב? זה נשמע משהו רע? לי זה נשמע טבעי לגמרי שאני ארצה שמישהו ישים לב אליי ולקשיים שאני חווה.

את לא יודעת מה באמת עוזר לאדם הזה להתמודד, אז אין לך זכות לבקר את הדרך שעוזרת לו.

לא כתבתי את כל זה כדי שאנשים ירגישו לא טוב, אלא כדי שלא יהיו טיפשים ויזלזלו בקשיים של אחרים.

צודק יש אנשים שבאמת יותר במצב גרוע וגם לא הולכים ומספרים את זה אני למשל מתמודדת עם הפרעה דו קוטבית אבל אני מדברת עם ידיד קרוב או חברה קרובה אז אני שופכת על לבי ולא רצה מספרת לכל העולם ואשתו

האמת, זאת כן סוג של דרך להתמודד עם זה. אני באופן אישי לא כתבתי את זה בסטורי, אבל לעשות על זה בדיחות זה משהו לגיטימי. איפה נהיה בחיים בלי צחוק?
עד היום אני עושה בדיחות על המחלות נפש שלי ועל הטראומה. יש הבדל גדול מאוד בין להתמודד עם משהו בעזרת צחוק, ולבבין להפוך את זה לאישיות.
זה משהו שמשפיע על החיים היום יומיים, אז ברור שזה גם ישפיע על ההומור.

אבל לזייף את זה זה משהו שונה לחלוטין.

צומי?

צודקת.
הם כנראה מחפשים רחמים בתוך זה, הם רוצים לדבר עם מישהו..או שהם סתם חושבים שזה משהו מגניב והם רוצים שכולם התייחסו אליהם..
אבל יכול להיות שזה בגלל שזה גיל ההתבגרות אז יש להם כל מיני מצבי רוח שונים

נכון.
הם גורמים לאנשים שבאמת יש להם בעיות להיראות כמו בדיחה.
אני מתמודדת בכך שאני צוחקת על זה, אבל אני בחיים לא אנסה לעשות פלקס על הבעיות הנפשיות שלי, ואני בחיים לא אעלה סטורי שחושף את המצב שלי. זה פשוט מביך, ומראה שאנשים כאלה רק רוצים תשומת לב. אנשים עם בעיות אמיתיות לא משוויצים בזה, להפך, הם מסתירים את זה.

זה מעצבן רצח הם לא יודעים מה אנשים עם בעיות נפשיות אמיתיות באמת עוברים. הם לא יודעים את זה שאנשים עם בעיות נפשיות בוכים כל יום כל היום הם לא יודעים שהם דופקים את היידים ברצפה עד שהיידים נהיות כחולות הם לא יודעים שהם יושבים בפינה של החדר מלאים בחרדות. הם לא יודעים על המחשבות האובדניות וזה מעצבן שאנשים ליטרלי
"רוצים" בעיות נפשיות. חברה לא אתם לא רוצים אם אנשים עם בעיות נפשיות לא רוצים אז גם אתם לא תאמינו לי.

צומי, אבל גם בגלל גיל ההתבגרות יש מצבי רוח אז אולי הם טועים ועושים אבחון עצמי לאיזו מחלת נפש

חדמש צומי ושידאגו להם

מסכימה איתך. הם רוצים להיות "שונים ומיוחדים" ושיתנו להם מלא צומי. כאילו סתמו תפה יש אנשים שבאמת מתמודדים עם הדברים הנוראיים האלה, וכמו שאמרת, הם פשוט גורמים לזה להראות כמו בדיחה.

כי הם רוצים צומי נקודה

רופאים מאבחנים אותך לפי הסימפטומים שאתה מרגיש. אז אם אתה מרגיש כמה סימפטומים אתה כנראה תאובחן. הסיבה היחידה שאתה לא צריך לאבחן את עצמך היא ליטרלי כלום. תפסיקו לשלול עצב של אנשים.
אנשים יכולים להגזים עם הדיכאון שלהם ולהשתמש בו בשביל תשומת לב. אבל לשנוא אותם על זה רק יוריד להם את ההערכה עצמית. מה שיכול להוריד אותם למצב יותר נמוך.
וסתמו תפה כבר למה אתם עושים קייטקיפינג למחלות נפשיות

אז ככה, זה לא בדיוק שהנערים משוויצים בזה שיש להם חרדות או דיכאונות.
זה יותר הגילאים הנמוכים שכן מנסים להראות שיש להם כל מיני בעיות כל כשבפועל זה בכלל לא נכון.

כמובן שיש כאלו שהם יוצאי דופן והם כן מאובחנים
אבל יש גם את אלה שסתם מנסים להמציא וחושבים שהדבר הזה מצחיק...

פאקינג כן.

אם הם ככ מתעקשים לקבל תשומת לב אז אוליי הם פשוט צריכים אותה?
כאילו בן אדם שמרגיש שהוא מקבל מספיק תשומת לב לא עושה את זה
יכול להיות לבן אדם עוד הרבה סיבות לעשות את זה
אבל אם אנשים ככ רוצים להראות מיוחדים אז כנראה שהם פשוט לא מרגישים מספיק כאלה-

לרוב האנשים שעושים את זה חושבים שזה דבר יחודי

מי שמפרסם באינסטגרם: כי הם חושבים שזה מגניב והם רוצים צומת לב




אלה ששינו את ההתנהגות היום יומית שלהם בשביל להאשים את מה שהם עשו כבעייה שנולדו איתה: כי הם הרבה פעמים כועסים על עצמם
מרגישים חרטא על משהוא שעשו
אז הם רוצים להאשים את זה במשהוא
ומשקרים לעצמם
אלה שתי הסיבות

לא שמתי לב לזה

מביכים ככ גורמים לי להתבייש בדברים שיש לי ועשו מהם קטע של קווירים מגניבים

.

מי שבאמת יש לו לא מספר

8 בבןקר אין לי כוח לוויכוחים עוד לא קמתי

יש לי גם כאלו בשכבה ובתור אחד שיש לו ocd,הפרעות קשב וריכוז,בעיית הבנה הם לא עושים נכון

או שפשוט יש להם את זה שונה ממך^^

^^בחורים טובים לא טועים

הרבה משקרות ואז הופכות את זה לאיזה שהו טרנד לקבל התקף חרדה אני מכירה מישהי שאומרת שהיא מקבלת התקף חרדה כל יום כל יום שהיא קמה היא רושמת אני מקבלת התקף חרדה בגלל שכועסים עליי או משהו כזה כל יום אותו דבר זה פשוט מביך גם בשבילה וגם כל אלה שמשקרים בשביל טיפה צומי

או שהיא באמת עוברת התקפי חרדה^

הם גם אוהבים להשוויץ בזה שהם חותכים ורידים והמוח, הקטן שלהם לא מבין שזה ממש טמטום

כי הם מושפעים

"נערים היום" למה בת כמה את

כי זה הפך להיות טרנד להיות חולה במחלה נפשית. בעיקר בגלל שזה משהו מיוחד והיום להיות שונה ומיוחד זה משהו שכל אחד היה רוצה להיות - לכן הם רואים לנכון לנסות להראות לכולם כמה הם "שונים"

כי הם רוצים צומי

^^^^^^זה לדעתי ממש לא בסדר
הם לא מבינים את חומרת המעשה

כי החברה שלנו עשתה מהפרעות נפשיות כאלה ואחרות רומנטיזציה, ועכשיו זה נתפס כ"מגניב" במעגלים כאלה ואחרים.

אממ.. תראי, אני מאובחן בחרדה חברתית, ובכללי חרדה. אני ממש לא אוהב לדבר על זה, אני אף פעם לא מדבר על זה. רק ההורים שלי יודעים מזה וזהו. כל אחד והתחושות שלו, יש לי ידידה שגם היא מאובחנת באותו דבר כמוני, והיא מרגישה בנוח לדבר על זה..
יש אנשים שלא מאובחנים וסתם משחקים אותה, וזה מעצבן. אני מסכים איתך לגמרי.

בגלל סדרות כמו 13 סיבות... הסדרות האלה מציגות רעיון שאם יש לך מחלה נפשית יותר בנות יאהבו אותך או שיותר בנים יאהבו אותך

כי יש משהו שנקרא סושייל פיין? שכחתי
אבל עקרונית זה סתם מעודד אנשים להעלות דברים כאלה ואחרים כדי לקבל צומי ואהדה שהם לא מקבלים במציאות סו

כן זה באמת מעצבן

לא להשוויץ יש כאלה שמזדהים בכלל שרוב החברה מדברת על זה אז יותר קל לשתף

וואו קראתי את התגובות פה וזה עושה לי לבכות
אני מאובחנת בכמה מחלות נפשיות על ידי כמה פסיכיאטרים ומאבחנים שונים..
והלכתי פעם לפסיכולוגית שחזרתי ממנה בוכה כשהלכתי אליה (הלכתי פעמיים בערך) כי כל מה שהיא אמרה לי זה מה שכתוב פה בתגובות
היא לא האמינה שיש לי מחלה נפשית היא לא האמינה שאני חוטפת התקפי חרדה שאני חותכת או שיש לי מחלה נפשית והיא אמרה שאני עושה את זה רק בשביל צומי
באמת שזה נראה לי הדבר הכי קשה שיש לשמוע ככ הרבה אנשים מזלזלים במה שאת עוברת כשהם לא יודעים מה קורה לך, כן חברות שלי יודעות כי אני עברתי הרבה והרבה מהן עוברות דברים כאלה ואני תמיד פה בשבילן כי אני יודעת מה זה
לא, אני לא אעלה את זה לרשת החברתית כי אני לא מסוגלת לעלות שומדבר לרשת החברתית כי זה עושה לי רע
ובקיצור, אל תשפטו אנשים לפני שאתם יודעים באמת מה עובר עליהם

זאת לא דרך לקבל צומי

הריי אם יש לי חברה ""בדיכאון"
מה אני אוכל לעשות חוץ מלהיות לחוצה רצח כי זה לא עניין מצחיק.
מי שמרוויח פה זה הפסיכולוגים שבאים אליהל מלא לקוחות.
דיכאון וחרדות זה נהיחה טרנד וזה לא משהו מצחיק בכלל.
זה לדעתי פינוק, "קשה לי בדבר מסויים בחיים ושום דבר לא הולך לי"
אז הם נהפכים לדכאוניים בשביל שאחרים ינסו לפתור להם את הבעיות.

אני לא מזלזלת בדכיאון אמיתי, ובמיוחד בקליני

אבל כל הטרנד הזה דפוק ומסוכן

וגםהאם זאת תקופה שחולפת, אנשי מקצוע לעולם לא ישכחו את זה. זה ירדוף אותם בצבא למשל, בכל מקום בתכלס

כי הם ילדי סנטר חסרי חיים

בני נוער חושבים שזה מגניב ומיוחד או אפילו סתם באלהם רחמים וצומי
מצטערת אבל זה חולי, הם פשוט מסכנים.

^^מה הפאקינג קשר?
תפסיקו לצאת על ילדי סנטר כבר!

זה כן קשור

^זה לא קשור,חוץ מזה שילדי סנטר הם מגניבים אבל נעזוב את זה עכשיו...
אני הייתי חולה דיכאון והייתי ממש קרוב ללחתוך וחשבתי שאני משוגע ושאני מאבד את עצמי ואני לא הייתי ילד סנטר,זה לא קשור,לא כל מי שחותך הוא ילד סנטר.

אמאלה כן-, המון מחפשים רחמים, הייתה לי חברה כזו, סיוט

עלוב. לא הם, השאלה שלך.
את לא יכולה לשפוט אף אחד, אני מרחם על אנשים כאלו כי כל משפט שאת קוראת לו צומי הוא קריאת עזרה אז נסי לגלות אמפתיה כי נערים באופן יומי שמים קץ לחייהם ופוגעים בעצמם.

אבל יש ילדים מאובחנים לא צריך לחשוב שכולם משקרים

אוקיי, בואו נבהיר משהו ביחד כדי לישר קו...
אהמ אהמ-אף אחד אבל אף אחד לא חותך או פוגע בעצמו בשביל תשומת לב אלא אם כן משהו באמת לא בסדר איתו!
ועכשיו כגזרנו את המשוואה הזו אני יכולה להגיד שלאף אחד פה אין זכות לשפוט, זה שאתם אומרים פה שזה "רק בשביל צומי" יכול לפגוע ולעשות טריגר לאנשים שבאמת יש להם מחלות נפשיות.

בשנים האחרונות נערים ונערות חווים יותר מדיכאון וחרדה ובכללי מאובחנים יותר עם בעיות נפשיות בגלל כמה סיבות:א.יותר ידע והתפתחות התחום.ב. לחץ סביבתי שגורם להם לכך. ג.גנטיקה פגומה.
והינה לכם מתוך מחקר:
יותר מ־36 אחוז מהנערות באמריקה נמצאות בדיכאון או סבלו לאחרונה מהתקף דיכאוני משמעותי. כך עולה ממחקר שפורסם בכתב העת המדעי translational psychiatry. בקרב נערים, הנתון הוא 13.6 אחוזים. מה אנחנו מעוללים לילדים שלנו?

לא מדובר במחקר בודד. בעשורים האחרונים מצביע המחקר על דפוס עקבי של חרדה גוברת, דיכאון, התאבדות וניסיונות התאבדות בקרב מתבגרים אמריקנים. מנייר שפרסמה ב־2001 הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של ארהב, עולה כי שיעור ההתאבדויות שילש את עצמו בין השנים 1990-1950.

אז בבקשה די להגיד שזה רק לצומי. כמו שיש מעט אנשים שייתלוננו על הטרדה מינית בשביל צומי או אנשים שיגידו שהם להט"ב בשביל צומי, כך מעטים האנשים שימציאו שיש להם דיכאון בשביל צומי. אתם חושבים שזה הרבה כי הם פשוט מתבלטים מעל האנשים שבאמת יש להם הפרעות נפשיות כי הם פשוט שותקים.
וגם אם זה כן בשביל צומי, זה דבר אנושי. האדם כנראה במצוקה ומחפש שמישהו יקשיב לו, אז במקום לרדת עליו תהיו בני אדם אל תזלזלו בו ותנו לו כתף תומכת.

אנחנו לא יודעים מה עובר עליהם ולכן אני חושבת שזה לא המקום שלנו לשפוט, כל אחד חווה דברים קשים בדרך כזאת או אחרת ואם זאת הדרך שלהם לפרוק אז שיהיה להם בכיף מה אכפת לך? ואם את או אתה רואים מישהו ליטרלי רושם משהו כזה עדיף שתעזרי לו כי אולי הוא באמת במצוקה וכן זאת הדרך שלו להתמודד עם כמה שזה ניראה צומי או לא יודעת מה

כי עכשיו בטיקטוק ובכל מיני רשתות אנשים מתחילים לאבחן אנשים ולומר תסמינים של מחלות וזה ולגרום לילדים להאמין שיש להם את זה כשהם אפילו לא מומחים

.

אני חולת נפש ואתם לא תגידו לי שזה לא מגניב

לי יש הפרעות קשב וריכוז ואת השאר אני לא אגיד, אבל לפעמים אני מתנהגת ממש מוזר והיפראקטיבית ברמות ואומאת דברים לא קשורים וזזה ומדברת ומתעסקת עם דברים וקמה וקופצת ואנשים מסתכלים עליי מוזר ולא מבינים למה אני ככה, אז אני מסבירה שיש לי adhd ואז מבינים ואין בעיה, אבל אני לא רואה בזה דבר רע אז אין לי בעיה להגיד סתם ככה "היי יש לי הפרעות קשב וריכוז ואני אוהבת את זה" כי זה לא משהו רע שצריך להתבייש בו. על השאר אני לא אפרט

טיקטוק...

תסלחי לי אנונימית כותבת הפוסט (את לא שאלת שאלה את באת וכתבת דעה אישית). כל הפוסט שכתבת מפוצץ בשפיטה. בסדר אז ש כאלה שרוצים צוצי וצומי... זה הם אלה שטועים שהם הופכים את הבעיה שלהם לאופי- יש בזה מהאמת... אבל הניסוח שלך היה נורא שופט ותוקפני)) ביקורת בונה. בהצלחה

תסלחי לי אנונימית כותבת הפוסט (את לא שאלת שאלה את באת וכתבת דעה אישית). כל הפוסט שכתבת מפוצץ בשפיטה. בסדר אז יש כאלה שרוצים צוצי וצומי... זה הם אלה שטועים שהם הופכים את הבעיה שלהם להגדרת האופי. (יש בזה מהאמת... אבל הניסוח שלך היה נורא שופט ותוקפני)) ביקורת בונה. בהצלחה

הרצון להיות שונה וייחודי אני חושב

זה כן יכול להיות דרך התמודדות אבל אני חודב שזה בעיקר בדיחה בלי קשר למצב נפשי

לקח לפסיכיאטרים שנה וחצי לאבחן אותי ולספק לי כדורים, שעדיין מתחלפים במינון מדי פעם. זה משהוא קשה ומעייף לעבור.

חשוב לציין שלא לכולם יש גישה לאיבחון. יש אנשים במצוקה שלא יוכלו ללכת להתאבחן, בעיקר נערים ונערות. לעבור איבחון זה תהליך ארוך, את/ה הולך לפסיכיאטר אחרי פסיכיאטר כדי שינסו להבין מה לעזאזל הבעיה שלך. להרבה אנשים להביא לזה שם פשוט מקל על המצב. זה לא פוגע באף אחד בכלל.

ואני אומר את זה ממקום של מישהו שאובחן ע"י פסיכיאטרים, ואפילו היה במירפאה לבריאות הנפש.

אני חושב שצריך לעשות הבחנה.
מי שמגיע לפסיכיאטר ורוצה אבחון, כנראה יש לו מצוקה אמתית ולא סתם צומי. האם המצוקה הזו מתמפה לאבחון קליני או לא, ואיזה אבחון, נשאיר את העבודה לפסיכיאטר. אבל בעיה בטוח יש (אני לא מדבר על מקרים שיש אינטרס כמו מי שנאשם בעברה פלילית או רוצה להשתחרר מהצבא).
לעומת זאת פוסט אנונימי בסטיפס זה משהו אחר. לא בטוח שזה לא ספאם. וכנראה באמת כמות המתלוננים על בעיה נפשית כאן הרבה יותר גדולה מאשר האחוז באוכלוסייה. עדיין - כשאני רואה פוסט ספציפי אני מתייחס אליו כאילו שהוא אמתי כי יש גם לא מעט כאלה. אם זה ממש זועק לשמיים שזה ספאם אני אתעלם. אבל אחרת - נו במקרה הגרוע הגבתי באמפתיה למי שסתם זרק כמה מלים בלי אחריות. אז מה?
אני מבין את כל מי שבאמת סובל שרואה את הקלות שבה אנשים מגדירים את עצמם כבעלי הפרעה נפשית, ומרגישים שעושים מסחרה ממה שעבורה הוא מקור לסיוטים.
בשורה התחתונה, יוצאת כאן המון זעקה וביטוי של סבל. גם אם חלק מוגזם או אפילו שקרי, קשה להתעלם מהמגמה. בשבילי יש כאן איזה קריאה לחברה להתבונן על עצמה מחדש.

[נשלח בטעות פעמיים]

זה לא שחרדות ודיכאון זה טרנד אלא פשוט שזה מאוד נפוץ בחברה מאוד לחוצה. גם חרדות ודיכאון זו לא בדיוק מחלת נפש כמו סכיזופרניה או מאניה דיפרסיה, זו הפרעה נפשית ויש הבדל. חולים במחלות נפש מקבלים על זה אחוזי נכות כי זה פוגע להם משמעותית בתפקוד.

ואם מישהו משתף ורושם ברשתות חברתיות על התחושות שלו זה כי כואב לו והוא זועק לעזרה בדרכים שלו, אדם אובדני מחפש עזרה, עד שמגיעים לנקודה שכבר ניסו הכל ומפה כבר אין מוצא, אין פתרון אחר ואז גם הם ינסו לרמוז כי זה כל מה שהם חושבים עליו. אני חושבת שזה אחד המצבים הקשים שאין לך מה לשפוט אותו.

לי לדוגמה יש חרדה חברתית, אני מודעת לזה שאתה לא מדבר על כולם אלא על אנשים מסוימים, הייחודיות או המוזרות שההפרעכ הזו "מעניקה" לי - היא ממש לא דבר חיובי. דבר דפוק שאני סובלת ממנו כל יום ויום.

שואל השאלה:
דבר ראשון למה זה הגיע לחמות אני מתה
דבר שני אני לא מדברת על אנשים מאובחנים
שמשתפים ברשתות את הרגשות והדכאונות שלהם כדי להעלות מודעות, קל לזהות אותם ורואים הבדל ביניהם לבין אנשים שמזייפים בשביל יחס.
אני מדברת על ילדי טיקטוק שהופכים דיכאון וחרדה לאסתטיקה, יש לי חברה עם בורדרליין שמשתפת בסטורי את הדברים שעוברים עליה כדי לקבל עזרה וזה מובן, אני לא חושבת שהפרעות נפשיות זה משהו שצריך להתבייש בו ולהשאיר אותו בסוד, להפך, אבל רוב הזמן זה לא ככה, אנשים מדוכאים ואובדניים באמת רוב הזמן לא ישתפו את החברה בזה בכל הזדמנות שיש להם,
יש נערים היום שאני מכירה אישית שמזייפים כל הפרעה ומחלה שרק אפשר נפשית או פיזית, אני מכירה מישהי שאיבחנה את עצמה עם חרדה חברתית והיא הבן אדם הכי חברותי שהכרתי אי פעם (אומרת את זה בתור מישהי שסבלה 16 שנה מחרדות חברתיות)
יש מישהי מטיקטוק שמזייפת טורט, מזייפת טיקים!!! איך יודעים שזה זיוף? לא כי אני רופאה, כי אח שלה פאקינג אמר את זה.
אני מכירה מישהו שמזייף דיכאון רק בגלל שהוא וואנאבי אימו וכדי להיות האימו המושלם הוא צריך שיהיה לו דיכאון, אבל אין לו, אז הכי נוח זה לשחק אותה בדיכאון, חמש דקות בטיקטוק ואתם רואים 9000 ילדים מאבחנים אחד את השני במחלות נפש, כל ילדה פצועה בת 15 היום מנסה לשחק לי אותה בדיכאון, ןלא אני לא פסיכיאטרית שצריכה לאבחן את זה, כשתראו בעיניים שלכם מישהו שמזייף מחלות נפשיות, אתם תצטרכו להיות מאוד מטומטמים כדי להאמין שזה אשכרה אמיתי

שואל השאלה:
מה גם שרצים ברשתות חברתיות סרטונים של אינפלואנסרים "איך לדעת שאתה סובל מדיכאון" וכאלה דברים, שמלאים בכלכך הרבה בולשיט, וילדים לוקחים את זה ברצינות
וזה עלוב, מציק לי שהיום גורמים להפרעות נפש להראות כמו משהו שהופך אותך למיוחד ומגניב ושזה משהו שאנשים כלכך רוצים אותו עד לרמה שהם צריכים להעמיד פנים, אני לא אומרת שכל בן אדם לא מאובחן משקר!!,וזה בסדר לשתף אחרים ברגשות שלך גם אם אתה לא מאובחן, אני פשוט חושבת שלאבחן את עצמך במחלות נפשיות ו**להפוך את זה לאופי שלך** זה טיפשי
ולזייף מחלה נפשית חדשה כל שבוע ולהגיד "יש לי אוסידי אני לא מסוגלת לראות את הבית שלי מבולגן" או "נראה לי שיש לי חרדה חברתית אני מפחדת לקרוא מול כל הכיתה" זה חרא של דבר לעשות

^גם אני מפחד לקרוא מול הכיתה,פעם היה קשה לי לעבור מעברי חצייה,ואני לא הופך את זה לחרדה חברתית,אני פשוט הנחתי שאני ביישן,אנשים היום באמת הופכים את זה למשהו מגניב כי זו הדרך התמודדות אבל מי שבאמת יש לו הפרעה נפשית,תאמיני לי שכשהוא מראה שזה מגניב על הלב שלו תמיד יושב לו שיש אצלו איזה משהו דפוק.

^גם אני מפחד לקרוא מול הכיתה,פעם היה קשה לי לעבור מעברי חצייה,ואני לא הופך את זה לחרדה חברתית,אני פשוט הנחתי שאני ביישן,אנשים היום באמת הופכים את זה למשהו מגניב כי זו הדרך התמודדות אבל מי שבאמת יש לו הפרעה נפשית,תאמיני לי שכשהוא מראה שזה מגניב על הלב שלו תמיד יושב לו שיש אצלו איזה משהו דפוק.

אפילו שאני מתנגדת למה שאתה אומר, יש משהו שאני קצת מסכימה איתו, אנשים באמת על דברים קטנים אומרים שיש להם את זה. באמת יש כאלה שיש להם דברים שקשורים לחרדה חברתית אז הם מחליטים שיש להם את זה, פחד קהל זה גם משהו ואפשר גם להגיד שפשוט יש פחד קהל, חרדה חברתית זה הרבה יותר מזה.

פעם אמרו לי משהו שאני תמיד צריכה לזכור שאני לא שונה, אלא מיוחדת. אני כרגע לא מצליחה לעשות את זה אבל כשאני אצליח אני אהיה מיוחדת ואהפוך את לא למשהו מביך כל כך - אז מה שאתה אומר טיפשי. כאילו מה אתה רוצה שכל מי שיש לן הפרעה נפשית מסוימת יתאבד כי הוא דפוק?

כי המוח חושב שהוא יוכל להרוויח דברים ספציפיים בלי להתאמץ

כי המוח חושב שהוא יוכל להרוויח דברים ספציפיים בלי להתאמץ

כי המוח חושב שהוא יוכל להרוויח דברים ספציפיים בלי להתאמץ