5 תשובות
את צודקת, הרבה אנשים לא יפסיקו
סיפור חיי
שואל השאלה:
הכוונה היא לדרך שבה אנשים מקבלים את האנרגיה שלהם. אין באמת מישהו 100% מופנם ו100% מוחצן.
העניין הוא שמופנמים בסך הכל זקוקים לזמן לבד כדי להיטען וכנראה מבלים יותר זמן בראש שלהם. זה הכל.
הכוונה היא לדרך שבה אנשים מקבלים את האנרגיה שלהם. אין באמת מישהו 100% מופנם ו100% מוחצן.
העניין הוא שמופנמים בסך הכל זקוקים לזמן לבד כדי להיטען וכנראה מבלים יותר זמן בראש שלהם. זה הכל.
אנונימית
כי בסופו של דבר זה פשוט לא משנה. לאנשים ביישנים ולאנשים מופנמים יש את אותה ההתנהגות, אז למי אכפת אם בן אדם מופנם מאמין שהוא לא ביישן?
אני בכל אופן נוטה להאמין שמופנמות נובעת מביישנות/חוסר ביטחון אבל אני אשמח לשמוע דעות אחרות.
אני בכל אופן נוטה להאמין שמופנמות נובעת מביישנות/חוסר ביטחון אבל אני אשמח לשמוע דעות אחרות.
שואל השאלה:
זה כן משנה האמת. יש ילדים שמגיל צעיר הם שקטים נטו כי זה האופי שלהם, לא כי הם באמת מתביישים או משהו ובמקרה הם מופנמים וזקוקים לזמן לבד מדי פעם.
עכשיו אנשים רואים שהם שקטים, רואים שהם לא כמו ילדים אחרים בכיתה שכל שבוע הולכים לחברים ומשחקים איתם וישר מסיקים שהם ביישנים וחסרי ביטחון, בשלב מסוים הילד מטמיע את הדברים האלה והופך להיות כזה באמת למרות שהוא לא וזה רק כי החברה שלנו מערבבת בין מושגים לא קשורים.
הילד מקבל מסר שלהיות קצת מופנם זה לא בסדר והוא מנסה להיות יותר מוחצן, ואז נוצר הרבה פעמים קונפליקט פנימי (בהנחה שהוא מופנם ולא ביישן באמת) וזה מוביל לחוסר בטחון אמיתי. במקום שבן אדם ירגיש בטוח גם אם הוא לא מאוד מוחצן ויש לו את העולם הפנימי שלו הוא מקבל מסרים שהוא "חייב לצאת מהקונכייה שלו." ולהתחיל קצת להיות יותר דברן.
עכשיו אם אנשים היו מבינים שאנשים מופנמים הם לא בהכרח ביישנים, אלא מדובר בעניין כזה שהם זקוקים לזמן לבד ויש להם נטייה להתבונן יותר פנימה ואולי הם טיפה שקטים יותר, אז יש מצב גדול שהם לא היו מנסים בכוח להשתנות, הם היו בטוחים בעצמם ואז באופן טבעי הם היו נפתחים יותר.
אני כל החיים שלי חשבתי שאני ביישנית וחסרת בטחון עד שלמדתי את הדברים האלה.
יש סיבה למה שתי המילים נפרדות.
זה כן משנה האמת. יש ילדים שמגיל צעיר הם שקטים נטו כי זה האופי שלהם, לא כי הם באמת מתביישים או משהו ובמקרה הם מופנמים וזקוקים לזמן לבד מדי פעם.
עכשיו אנשים רואים שהם שקטים, רואים שהם לא כמו ילדים אחרים בכיתה שכל שבוע הולכים לחברים ומשחקים איתם וישר מסיקים שהם ביישנים וחסרי ביטחון, בשלב מסוים הילד מטמיע את הדברים האלה והופך להיות כזה באמת למרות שהוא לא וזה רק כי החברה שלנו מערבבת בין מושגים לא קשורים.
הילד מקבל מסר שלהיות קצת מופנם זה לא בסדר והוא מנסה להיות יותר מוחצן, ואז נוצר הרבה פעמים קונפליקט פנימי (בהנחה שהוא מופנם ולא ביישן באמת) וזה מוביל לחוסר בטחון אמיתי. במקום שבן אדם ירגיש בטוח גם אם הוא לא מאוד מוחצן ויש לו את העולם הפנימי שלו הוא מקבל מסרים שהוא "חייב לצאת מהקונכייה שלו." ולהתחיל קצת להיות יותר דברן.
עכשיו אם אנשים היו מבינים שאנשים מופנמים הם לא בהכרח ביישנים, אלא מדובר בעניין כזה שהם זקוקים לזמן לבד ויש להם נטייה להתבונן יותר פנימה ואולי הם טיפה שקטים יותר, אז יש מצב גדול שהם לא היו מנסים בכוח להשתנות, הם היו בטוחים בעצמם ואז באופן טבעי הם היו נפתחים יותר.
אני כל החיים שלי חשבתי שאני ביישנית וחסרת בטחון עד שלמדתי את הדברים האלה.
יש סיבה למה שתי המילים נפרדות.
אנונימית
באותו הנושא: