הדמעות יבשות אז כתבתי את מה שמתרחש עכשיו, זה סתם עבור לפרוק מעצמי.

אני בחוץ, הרוח מכה בגוף שלי והשיער שלי מתנופף בעדינות מצד לצד.
השמיים כהים, שעה אחרי חצות.
אני חושב שאני בדיכאון, לא שאני משדר משהו כזה כלפי חוץ.
אני נושם עמוק, ריח אדמה יבשה, הקיץ כבר התחיל ואני לא מחבב את הריח האטום הזה.
אני רוצה לברוח אבל במקום זאת אני יושב בחניה, רעש של אנשים מחצר הבית ליד.
הם שוב משחקים סנוקר בשעה מאוחרת כמו זו.
אני רוצה לרוץ, להגיע למקום אחר, מקום שבו אהיה יכול להגשים את הכישרון שלי, את הגרסה הטובה שאני יכול להיות.
אבל לא, אני לא יודע לקום ולעזוב הכל בלי לפחד, בלי לחשוש.
אני צריך לחזור לתוך הבית, אבל מה אם אני לא רוצה לחזור?