מישהו יכול לעזור לי?, אני מרגיש לחץ על הלב ואני לא אוכל טוב ולא ישן טוב, יש לי משפחה טובה וחברים טובים

אבל באמאמאמא שלך שאלת את השאלה הזאת לפני דקה ואנשים מנסים לעזור לך תענה להם ותדבר איתם במקום לשאול את אותה שאלה שוב ושוב

מה יש שאתה כל כך לחוץ?
יש סיבה לזה?

שואל השאלה:
אני שואל את השאלה שוב למקרה שלא יענו אני מעדיף כמה שיותר תשובות

שואל השאלה:
אני מדבר המון עם ההורים שלי והם תומכים בי יש לי גם סבא וסבתא שעוזרים לי המון אבל כשאני לא מדבר איתם אני מתחיל להילחץ משיעמום ושאני לא מוצא מה לעשות אנשיפ זה לגיטימי?

לגיטימי. גם לי זה קורה, אני מרגישה לחץ אבל בחזה. וכואב לי שם לכמה שניות ונגמר.

גם אני ככה בזמן האחרון...
השהייה בבית מטריפה את המוח, כנראה כי אנחנו טיפוסים שצריכים כל הזמן גירויים, ומשהו שיעסיק אותם.
איך שהפסיקו הלימודים התחלתי שוב לדמיין ולפחד שיש לי מחלות בגוף, והייתי נלחצת מכל שיט קטן.
אני חושבת שעיסוק באמת יעזור פה, לצאת לסרט, להיפגש עם מישהו, לא לשלול פסיכולוג.
תנסה גם אולי ללמוד משהו חדש, יש נושא שמעניין אותך במיוחד? תעמיק בו.
את יכול לכתוב מצגת, או לכתוב על זה עבודה, סתם לעצמך, ללמוד משהו חדש עזר לחברה שלי עם דיכאון.
אני עשיתי מצגת שלמה על נושא רק משיעמום בחופש, ובסוף זה עזר לי, כשהיינו צריכים להציג משהו לכיתה, לי כבר היה מוכן.

שואל השאלה:
cuella את מתארת בדיוק את מה שאני מרגיש נלחץ מכל שיט קטן מוצא פצע בגוף שלי ומתחיל לחשוב דברים וזה מעסיק לי את הראש אני ממש שולל תרופות אבל לא שולל פסיכולוג וזה ממש עוזר לי שאנשים מרגישים כמוני ויש אנשים שאני יכול לדבר איתם כי אני לא נתתי לזה להישאר בלב ישר סיפרתי להורים ואז לסבא וסבתא וכולם תומכים בי אבל טוב לדעת שיש אנשיפ שהרגישו ככה ושזה משהו לגיטימי ושאפשר לצאת מזה

שואל השאלה:
cruella*

שואל השאלה:
אפשר בבקשה לקבל פרחים אני רוצה לדבר עם אנשים בפרטי ואני צריך בשביל זה חמישה פרחים

שואל השאלה:
אז למה זה אומר לי שאני צריך חמישה פרחים בשביל לשלוח הודעה

שואל השאלה:
למישהו פה יש דיסקורד והוא יכול לעזור לי ולהיות יותר נגיש ?

שואל השאלה:
כאילו כולם פה עוזרים מאוד תודה רבה פשוט אם יש למישהו דיסקורד שיכול להיות נגיש קצת יותר ושאפשר לדבר איתו קצת יותר

שואל השאלה:
אוקיי אז מה שאני צריך לעשות זה לתת לזה פחות להשפיע על החיים שלי ולמצוא עיסוק ?

שואל השאלה:
אבל יש עוד בעיה, מרוב הלחץ שאני מרגיש אני מרגיש גם בחילה וזה גורם לי לחוסר תיאבון אני אוכל הרבה פחות ממה שאכלתי, אני לא אומר שאני בכלל לא אוכל אני פשוט אוכל הרבה פחות ואין תיאבון בכלל לפעמים

גם לי זה ככה לפעמים, מרוב שאני מפחדת להקיא היה תקופה שהיה לי קצת קשה לאכול...
אני גם התחלתי לפחד מכל דבר קטן. זה קשה, אני עדיין ככה...לי עזר לצאת מהבית למקומות, לנשום אוויר, לראות נופים

שואל השאלה:
נכון, אני באמת רוצה מישהו שבגיל שלי לדבר איתו, לדבר עם סבא סבתא זה עוזר אמא ואבא גם אבל אני מעדיף ילד בגילי גג 14 15 שאשכרה יכול להבין אותי

אני מבינה אותך, אני חושבת...גם אותי מעודד אנשים כמוני. לדעת שאני לא לבד.
זה דבר שאצלי התחיל עם כל הקורונה, והבידודים...התפנה לי חופש מחשבה, והתחלתי להתרכז בשטויות, היו לי כאבי בטן או לחצים בחזה בכל בוקר, עכשיו זה קצת חזר,
הייתי מלא אצל רופא וכלום

שואל השאלה:
כן נכון, אבל אני יוצא החוצה עם סבתט שלי או אבא שלי או אמא שלי וזה מעסיק אותי זה ממש מעסיק אותי. אבל אני חוזר הביתה ולא מצליח למצוא את עצמי. תמיד כשאני חוזר הביתה רק בבית אני בן אדם שלא יכול לא לחשוב על משהו

שואל השאלה:
נכון קרואלה בדיוק לחצים בחזה גזים בבטן זה הכל בגלל שלא מוצאים עיסוק

גם לי זה ככה לפעמים.^^
יש לך תחביב? כמו שאמרתי, עיסוקים או לדבר עם מישהו מקצועי.
או, יש דבר שנקרא מיינפולנס, שעושים שם נשימות, וזה אמור להרגיע...לי זה לא כזה עזר, אבל אפשר לנסות תמיד

שואל השאלה:
ממליצים לי להתחיל לקרוא ספר, ללמוד שפה, אם את רוצה אם יש לך דיסקורד אפשר לנסות ביחד ללמוד שפה כלשהי או למצוא עיסוק עדיף עם מישהו מאשר לבד

אין לי דיסקורד האמת שאין לי כלום :/
תענה פה על כמה שאלות ותקבל מספיק פרחים בשביל לכתוב בפרטי עדיף
בכל אופן ספרים באמת עוזרים, באמת.
היו לי את החרדות כשלמדנו בזום, מאוקטובר עד ינואר פחות או יותר.
אז בפברואר התחלתי לקרוא, וממש התעמקתי, ושכחתי מזה פשוט...עד שחזרנו לבית הספר