היי, ממש נעלבתי ממשהו... חושבים שהגזמתי?

זה ארוך אז אני ממש אעריך את מי שקורא.
בעיקרון את החלק הראשון כבר שאלתי אבל עכשיו גילית שקרה משהו דומה שוב.
את זה שאלתי לפני כמה ימים:

גיליתי היום שלא הוזמנתי לאנשהו...
יש בסניף שלנו בתנועת נוער ארבע שכבות בוגרים, ט-יב ואני סיימתי עכשיו י, אז אני בשכבג כבר שנתיים.
בקיצור היום גיליתי שיש יום הולדת לאחת השמיניסטיות רק בגלל שמישהי בטעות אמרה את זה לידי ומהר שינתה נושא, כאילו היה לי מאוד קשה להיכנס לבוגרים בעיקר בקורונה וממש חשבתי שהמצב השתפר אבל זה הוריד לי את כל המצב רוח כשגיליתי שאפילו לא סיפרו לנו... כאילו היא מזמינה גם בוגרי עבר ואנשים שיהיו איתה בשנת שירות (שהיא הכירה לפני חודשיים בערך), אבל לא אותנו שהיא מכירה כבר כמה שנים. הרגשתי כאילו התפוצצה לי הבועה ושאני בכלל לא מעניינת אותן או חשובה להן...
כאילו זה יום הולדת 18 אבל כבר היינו בשני ימי הולדת של 18 ופשוט כאן שזאת מישהי שממש מארגנת לעצמה מסיבות גדולות, פשוט לא הזמינו אותנו... ואחר כך העלו סטורים מהמסיבה שצפיתי בהם ולא חשבו להגיד כלום. חושבים שהגזמתי? כי אני לא מפסיקה לחשוב על זה... תודה

ומה שגיליתי היום אפילו העליב אותי יותר.
לפני יומיים היה לנו ערב פרידה מהשינשינים (שנת שירות) והם רצו שניפגש יום אחרי (אתמול) בבית של מישהו סתם בשביל הכיף.
אז לא כתבו על זה שום דבר בקבוצה אז חשבתי שאולי יעשו את זה בפעם אחרת אבל היום אני מתעוררת בבוקר ורואה סטורים מהלילה שלהן עם השינשינים ולא ידעתי מזה ולא הוזמנתי. מהן הייתי מצפה אחרי הפעם האחרונה אבל מהשינשינים שאמורים להתייחס אלינו בצורה הכי שוויונית? באמת קמתי וראיתי את זה והרגשתי כאילו מישהו תקע לי סכין בלב, באמת כאב לי מכמה שנעלבתי ואני מרגישה שאני עושה מזה ביג דיל כי יש אנשים שמתמודדים עם דברים הרבה יותר קשים אבל פשוט נעלבתי מזה כי אני גם ככה מרגישה שפונים אליי שם רק כשצריכים ממני משהו ושלא באמת אוהבים אותי או רוצים להיות איתי.

אני לא מפסיקה לחשוב על זה ולא מצליחה להרגע, ואני גם לא יכולה להגיד כלום כי אני לא מסוגלת (יש לי חרדה חברתית), והן גם מהוות עליי איום ממש גדול כי הן כל כך יפות ומקובלות ומצחיקות ואני לא ובגלל זה אני יותר נעלבת אפילו כי אני מרגישה שבגלל זה לא מזמינים אותי.

בבקשה אם יש לכם עצות בשבילי ואם אתם חושבים שלקחתי את זה בפרופורציות זה יעזור.
תודה רבה לעוזרים.