נמאס לי כבר ואני חייבת לפרוק אתם לא חייבים להיכנס 3>

אז זה איזה משהו ששמרתי הרבה זמן.. וקיצר אני רוצה לספר.
וסליחה שזה יהיה ארוך..
אני פשוט אבודה, ולא יודעת אולי פשוט מקווה שאם אני אכתוב את זה אז.. כן.
בקיצור אני לא משהו בזמן האחרון, אני פשוט מרגישה את זה.. אני יודעת את זה.
אני לא הרבה בפאלפון, יותר מוסיקה בעיקר, אין לי מוטיבציה לכלום.. אנשים חושבים שאני מסננת אבל אני פשוט לא רוצה להגיב כבר לאף אחד..
אני כל הזמן מרגישה כאילו משהו יושב עליי ואני לא מבינה למה.
אני מלאת אנרגיה מול אנשים ובשנייה שאני לבד אני פשוט כל היום בדאון נניח ככה..
אני במצב מוזר, כי אני מנסה לעזור לאחד החברים הכי טובים שלי כי הוא מצב לא טוב..
ואני מרגישה רע שאני מתלוננת על זה אבל..
כל יום, אחד החברים/ות שלי מספר/ת לי עד כמה שהיום שעובר עליו/ה קשה/חרא.
אני באמת מנסה לעזור, אני מקשיבה לו/ה מייעצת, אני פניתי כבר לכמה אנשים ואפשרויות כדי לעזור לו/ה.
ובכללי, אני כל הזמן שואלת אנשים, איך עבר היום שלהם, מחמיאה להם, עוזרת להם, מייעצת להם וזה מבאס שפשוט זה אף פעם לא מגיע בחזרה אליי..
אני מצפה שישאלו אותי גם לפעמים מתוך התעניינות, ולא מתוך הרגשה שחייב להחזיר או משהו..
אני מצפה ליותר מדיי ממה שאני נותנת בחזרה..
מצטערת אם זה נשמע אגואיסטי אבל.. זה פשוט מבאס שלפעמים עוברים עליי תקופות / ימים חרא, ואני פשוט רגילה לעבור אותם בשקט, לבד כי אף אחד לא ממש מתעניין או שואל, אלא רק מדבר ומדבר על עצמו מבלי לשאול אותי סתם איך עבר עליי היום או משהו.
כל האנשים שחשובים לי (לפחות ככה אני מרגישה) פשוט מתרחקים ממני, והם לא טורחים אפילו לשלוח הודעה, אני מרגישה שאני ליטרלי צריכה לרדוף אחרי כולם..
וכולם פשוט מנצלים אותי בתור ה- מורה שלהם, אמא שלהם, פסיכולוגית שלהם, וחברה שלהם.
ופשוט לא מחזירים בהדדיות בכלל..
לא מזמן קרו שינויים בחיים שלי, ודיי התלהבתי למרות שגם נהרס לי המצב רוח, ואפילו דברים פשוטים כמו "וואוו תתחדשי או וואוו מגניב בישבילך" אני לא שומעת מהם..
אני שמחה לכל דבר שהם/ הן עושים/ות ומקבלים/ות..
למה אני מתאמצת לאנשים שפשוט שמים עליי ליטרלי ז*ן ויורקים לי בפרצוף ?
אני פשוט מחזיקה את עצמי כל יום, ופשוט סופגת הכל ושותקת, כי זה הדבר היחיד שאני כבר מכירה..
כמובן שזה רק חלק קטן מהדברים אבל.. אם אני אתחיל זה לא יגמר אז זהו..