אנשים שבדיכאון או מבינים דבר מה בנושא הדחקה וקבירת הרגשות שלך דרך צחוק - כנסו בבקשה

תנסי לעודד את עצמך וכל פעם גדולה לך מחשבה רעה על עצמך בראש תדחי אותה עם הרבה דברים טובים גם אם את לא לגמרי חושבת ככה. לגבי השמחה המזוייפת אני לא יודעת אבל בהצלחה :)

את לא רוצה ללכת לבית ספר בגלל החברה או כי המסגרת עצמה עושה לך לא טוב?

אבא אני מזדהה

לא בדיכאון, אבל הייתי
הכל זה התפיסה שלך, יודעת כמה קשה להתעלם ולצאת ולחייך, אבל צריך להמשיך לחיות, את צריכה להבין שאין לך שליטה על שום דבר חוץ מעצמך, אל תקחי קשה את הדברים תקחי הכל בקלילות, מה שיקרה יקרה ואם קורה יש סיבה גם אם קשה להבין אותה.
תשקיעי בעצמך תאהבי את עצמך מבטיחה לך שזה הדבר הכי טוב שיקרה לך.
לפני כל בן אדם ודבר, לאהוב את עצמך זה הדבר הכי חשוב ובסיסי בשביל להיות שמחה, תשקיעי בעצמך, לא סתם אומרים אם לא אני לי מי לי ואם לא תאהבי את עצמך מי יאהב אותך..
מה שאת פחות אוהבת תשני, תתחילי להתאמן, להשקיע בתחביבים והלימודים, תעשי דברים שאת אוהבת אל תפחדי לדבר עם אנשים, בחיים אל תחשבי שמישהו יותר טוב ממך, תמיד תפגיני ביטחון.
בגדול שימי זין ענק על הכל ותעשי נטו מה שעושה לך טוב, תשתחררי, את לא חייבת לאף אחד כלום, גם לא חיוך מזויף, תהני מהחיים אל תהפכי אותם לנטל.
חוץ מזה שבית ספר זה חרא תנסי להפיק את הטוב ביותר, להיות אנשים שאת אשכרה נהנת איתם, בגדול זה מה שיעביר לך את זה הכי בקלות

כפרה יצא לי מגילת אסתר

שואל השאלה:
תודה לכולםם!! 3> מעריכה ממש, זה לא מובן לי מאליו שעניתם ככה :)
אנונימית, אני לא רוצה ללכת לבית ספר כי אני חושבת שזה גורם לי להיות חסרת רגשות אפילו יותר. זאת אומרת זה גורם לי לחסום את הרגשות שלי ולצורה שבה לפעמים אני כבר לא מרגישה מרוב שכבר קשה ומתחילה להעביר הכל בצחוק שאני שונאת. כי אני חושבת שבית הספר, המסגרת עצמה אבל כנראה בעיקר החברה (לא הם, פשוט החרדה החברתית..) שעושים לי יותר רע ואז אני חייבת להיאטם.. אני פשוט לא יודעת מה לעשות עוד. אני אנסה לקחת את מה שכולכם אמרתם לי פה, אני מקווה שזה יעזור. ואני מצטערת על כל מי שעבר או עובר את זה, מאמינה גם אם לפעמים קשה שזה אפשרי, אצל כולכם.. :) 3> גם אצלי אולי, מקווה שכן. בכל אופן שיהיה בהצלחה לכולם ותהיו גאים בדרך שאתם עוברים :)❤

שואל השאלה:
ו - ,o
תודה על מגילת האסתר חחח, נחמד לקבל עידוד כזה :)3>

היי זה מה שקרה לי בידיוק שנה שעברה בבצפר אבל לא הצלחתי להתמודד וסבלתי כל השנה עד שהיא נגמרה

אני יכולה להביא לך דרך להתעודד מהר בין לזמן קצר או ארוך, תלוי איך זה משפיע עלייך.

אבל זאת דרך ששמעתי מאחותי וגם מהמורה לנהיגה שלי, שני אנשים שונים לגמרי עם משמעות אחרת בחיי, אמרו את אותו הדבר..

"תסתכלי על אנשים שמקבלים את זה קשה יותר"....
מה זה אומר? זה אומר להשוות את החיים שלך לחיים של מישהו שקשה לו יותר.
בהתחלה את תרגישי מאוד אנוכית, וכאילו את חסרת לב שאת עושה זאת, אבל תכלס? זה לא משנה שום דבר.

ההומלס ברחוב ליד עדיין ישאר הומלס.
השכנה שלפני כמה ימים בעלה נפטר לא יחזור לחיים.
הבחור ההוא שראית שפיספס אוטובוס מאוד חשוב, לא יגרום לו לחזור בזמן ולהספיק לאוטובוס אם לא תחשבי עלייהם שום דבר.

זה לפעמים מרגיש אפילו קצת רע, שאת משווה את חייך לחיים של אחרים, בכוונה לחיים רעים יותר מימך. אבל זה לא אשמתך, הם עדיין יחו את חייהם. אבל את, את תקבלי זווית ראיה חדשה לחייך. את תרגישי פיתאום קצת הבנה של "וואלה, לפחות החיים שלי לא כאלה גרועים" וזה מביא ניצוץ של שימחה. וזה נותן לך הבנה שהרגשות השליליים שאת מרגישה, חלקם מיותרים לגמרי, ושווה לבזבז את הזמן על דברים יותר מהנים מאשר אותם מחשבות.

בהתחלה זה יהיה קצת קשה, אבל עם הקושי שמגיע עם זה, את עדיין תרגישי את הניצוץ הזה שיכול לשפר לך את היום ולהביא לך מוטיבציה ליחיות את היום שלך, ולהצליח להנות מימנו :)

תראי את לא חייבת לצחוק מכל דבר בבית ספר אבל אם את רוצה להצליח בחיים בלימודים את חייבת לסיים עם בגרות מלאה שם שימי מה שאומרים על המסגרת תעשי תמקסימום שלך ותסיימי השנים עוברות ככה זאת רק עוד תקופה שתעבור ולא חייב חברים וכבוד וכל הבולשיט הזה אפשר גם להיות עם עצמך

היי, אני שומעת ממך את המתח הזה שבין מה שאת מרגישה באמת לבין מה שאת משדרת בבית ספר, זה קשה להיות במן "זהות כפולה" (לא שאני אומרת שהדיכאון הוא זהות, חס וחלילה) וקשה באמת לשנות נורמת התנהגות או תדמית מסויימת שכבר יש לך מול אנשים מסויימים. אם אני מבינה נכון- הבקשה שלך היא בעצם להצליח להיות יותר כנה עם עצמך ועם הכיתה ופחות לטשטש הכל בצחוק וציניות? קודם כל אני אשאל- בלי קשר לכיתה- את נמצאת באיזשהו טיפול?
ועם קשר לכיתה- נשמע שזו סביבה שמלחיצה אותך וקשה לך להתמודד איתה, את יודעת לשים את האצבע על מה שמלחיץ בה? אני במקומך הייתי עושה שני תהליכים במקביל- אחד זה תהליך עם עצמך לחשוב יותר לעומק למה את מתנהגת ככה בבית ספר, מה מלחיץ אותך, מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות מבחינתך ואיזה דרכי התמודדות יש לך עם זה. הדבר השני הוא כל פעם להציב לעצמך מטרה קטנה של התנהגות שונה בבית הספר. זה יכול להיות יום אחד שבו תחליטי שאת קצת פחות מתקשרת וטיפה מראה את הריחוק הזה. זה יכול להיות יום אחד שדווקא בתוך הבדיחות תכניסי נושאים אמיתיים יותר ותצחקי עליהם אבל יבינו מזה שזה לא רק בצחוק. זה יכול להיות להציב לעצמך מטרה לדבר עם בן אדם אחד וספציפי היום שיחה את רצינית. מה שאת מתארת נשמע כמו משהו שלא ישתנה ביום אחד, לכן אני ממליצה לעשות אותו הדרגתי.
ועוד שאלה- יש איזושהי סביבה בחייך שבה את כן מרגישה שאת מצליחה להיות יותר אותנטית? בבית או באיזשהו חוג או תנועת נוער? או מול אדם ספציפי? אם את מרגישה שלא אז אולי כדאי לחפש איזשהו מקום חדש שאת יכולה להצטרף אליו ולבנות לעצמך תדמית מאפס כמו שאת באמת רוצה שהיא תהיה. וברגע שזה יהיה ככה במקום אחד יהיה קצת יותר קל להעביר את זה למקום נוסף.
בהצלחה:) מוזמנת להמשיך לדבר על זה בפרטי אם את רוצה.

יהיה בסדר, זה יעבור וזאת תקופה. את חזקה!!

שואל השאלה:
תודה שוב לכולם, אתם מדהימים 3> וסליחה שאין לכולם פרחים :/
תודה רבה לך אנונימית! :) את צודקת לגמרי, אני אנסה להסתכל על דברים בצורה הזאת

ו - cheesues_christ, וואו תודה לך ממש!
לגבי הדבר הראשון ששאלת, אני לא הכי יודעת האמת. אני מניחה שכן. זאת אומרת אני לא חושבת שאני רוצה שיראו אותי במצב שאני (למרות שלפעמים כן כדי אולי להבין שזה בסדר, אבל רק בדמיון, לא במציאות..) אבל מה שאני רוצה זה באמת להיות אולי יותר כנה עם עצמי. פשוט יותר כיוונתי לקטע של להפסיק לפגוע בעצמי, שזה יפסיק לכאוב כל כך הכל. זה מה שרציתי פה.
בקשר לטיפול, אני רציתי האמת ממזמן ועד שהצלחתי להחליט ולשתף עם ההורים שלי, עד שהם גם הסכימו.. לקח זמן. אבל קבועה לי פגישה ראשונה ביום ראשון סוף סוף, ואני לא יודעת איך זה ילך או אם הפסיכולוגית הזאת תהיה מתאימה וטובה לי, אני רק מקווה כי זאת התקווה היחידה שנשארה, הדבר לאחוז בו בתקופה הזאת בכלל..
וכן, הסביבה מלחיצה אותי. יש לי כנראה חרדה חברתית (אני לא מאובחנת אבל אני יכולה להיות בטוחה באיזה 99 אחוז) ופשוט החברה והכל, מעולם לא הייתי טובה בזה. אני מניחה שאני מפחדת במובן מסויים. כל החרדה הזו היא סביב פחד, פחד שלא יקבלו אותך כפי שאתה, אבל אני כבר יודעת מה אני מרגישה כלפי עצמי, ואני יודעת למה אני מרגישה את מה שאני מרגישה.. כי אני סוג של שונאת את עצמי, אני יודעת שאני לא שווה אנשים, ואני מרגישה תמיד שיש משהו שלא בסדר בי, שאני פגומה, אז כן, אני מניחה שמה שמפחיד אותי זה שהחברה תגלה את זה ותראה באמת את מי שאני, תראה בי את זה ואני פשוט אשאר שוב לבד, אפילו בלי עצמי כי אני לא יודעת מי אני, ואבין שהכל נכון.. אני יודעת שזה בטח נשמע מגוחך, מאוד אפילו, אבל מצטערת זה פשוט איך שאני מרגישה כרגע אני חושבת.
ומה שהמלצת לנסות נשמע ממש טוב ומפתח, אבל אני לא יודעת אם אני אוכל לעשות את זה. אני אראה כבר, אבל זה באמת נשמע רעיון טוב.
לחברה שלי נפתחתי במהלך החופש, ודיברנו על הכל, סיפרתי לה הכל, אבל למרות זאת, אני לא.. אני לא מרגישה טוב ושלמה עם עצמי, שאני יכולה באמת להיות מי שאני, עם אף אחד, פשוט עם אף אחד. לא משנה כמה הוא יודע או קרוב, אני מניחה שפשוט גם בגלל אולי שאני יודעת שאני פגומה, אז.. לא יודעת. בכל אופן, אני באמת ממש אשמח לדבר על זה בפרטי ואני ממש מעריכה, ממש אבל. אשלח הודעה כשאהיה פנויה, באמת שיש לך לב ענק 3> :)

שואל השאלה:
תודה רבה :))