אני יודעת שזה נשמע מטומטם אבל מביך אותי להסתובב עם חנונים. אני צריכה לצלם איתם סרט ומביך אותי שרואים אותי לידם..

זה נשמע פתטי, אבל כן אני חסרת בטחון ומודעת לכך, הייתי עד שנה שעברה בחבורה הכי נחשבת בשכבה שלי, שכולם רצו להיות שם וכולם כל הזמן רצו להתחבר איתי.
אני ועוד ילדה היינו נחשבות לדומיננטיות ביותר בחבורה, מפה לשם רבנו, לקחו את הצד שלה, היא יפה יותר וכריזמטית יותר.
נשארתי לבד, לגמרי.
הכרתי ילדה חדשה שהגיע לבית ספר ממקום אחר, זה כזה מוזר להיות מחבורה של 25+ ילדים ללהסתובב עם ילדה אחת, זה שינוי אדיר בשבילי.
הילדה שאיתה אני מסתובבת מתחברת לחננות, ואז במגמות היא מזמינה אותי ככה שיוצא מצב שאני נמצאת ליד הכי חננות, זה לא הכי פותח דלתות.
כשאנחנו מסתובבים במסדרון וילדים רואים אותי אני לוקחת כמה צעדים אחורה ועושה כאילו אין לי כוח אליהם.
אני רואה את המבט הביקורתי על ידי בנות שהייתי איתן, שעכשיו רואות אותי עם הרמה הנמוכה בבית הספר.
זה שטחי ומטומטם, אבל אני מרגישה כל כך מביך שאני איתם, אני מרגישה שזה סוגר לי את כל הדלתות וככה פחות ירצו להתקרב אליי, כי שנה שעברה כל הזמן ניסו להתקרב אליי כי הסתובבתי עם ילדים על רמה.
יש ילדה חדשה נוספת בבית ספר מהממת, יפה מאוד, בהתחלה התחברתי איתה אבל מהר מאוד היא הפכה לאחת מהחבורה הקודמת.
הילדה הזו ראתה עם מי אני מסתובבת עכשיו ולאט לאט התחילה להתרחק ולהתחמק ממני.
להסתובב עם אותם הילדים האלו ועם הסטיגמות שיש עליהם זה פשוט סוגר את הדלתות.
אם הילדה החדשה והיפה הייתה נשארת איתי ככה הייתי יותר מתחברת עם ילדים, אני בטוחה בזה.
יופי זה דבר שמושך אנשים, אין מה לשקר בקשר לזה, בני נוער ובכללי אנשים אוהבים ונמשכים ליופי, אוהבים שיש בסביבתם יופי, אמנם לא כולם אבל רבים מהם.
אני לא יודעת מה לעשות, כרגע אני ננעלת בשירותים ובורחת.
מה לדעתכם אני צריכה לעשות?