9 תשובות
אסור .
ברור שלא.
אבל "במה שהחכמים אומרים" זה משהו גמיש, יכול להיות 2 "חכמים" שכל אחד אומר משהו הפוך ובאחד מהם תפקפק
אבל "במה שהחכמים אומרים" זה משהו גמיש, יכול להיות 2 "חכמים" שכל אחד אומר משהו הפוך ובאחד מהם תפקפק
זו לא שאלה של מותר ואסור. או שאת מפקפקת או שאת מאמינה, אם את מאמינה יופי אם את מפקפקת תבררי.
שאלת האסור והמותר בכלל לא רלוונטית כשזה נוגע למצב תודעתי עובדתי.
שאלת האסור והמותר בכלל לא רלוונטית כשזה נוגע למצב תודעתי עובדתי.
יש בזה לאו מפורש של "ולא תתורו".
אביא את מה שהרבמ:ם כתב במפורש על סמך מסכת ברכות:
"ולא עבודה זרה בלבד הוא שאסור להיפנות אחריה במחשבה, אלא כל מחשבה שגורמת לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה--מוזהרין אנו שלא להעלותה על ליבנו, ולא נסיח דעתנו לכך ונחשוב ונימשך אחר הרהורי הלב: מפני שדעתו של אדם קצרה, ולא כל הדעות יכולות להשיג האמת על בורייו; ואם יימשך כל אדם אחר מחשבות ליבו, נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו.
כיצד? - פעמים יתור אחר עבודה זרה; ופעמים יחשוב בייחוד הבורא, שמא הוא שמא אינו, מה למעלה מה למטה, מה לפנים מה לאחור; ופעמים בנבואה, שמא היא אמת שמא אינה; ופעמים בתורה, שמא היא מן השמיים שמא אינה. ואינו יודע המידות שידון בהן עד שיידע האמת על בורייו, ונמצא יוצא לידי מינות.
ועל עניין זה הזהירה תורה, ונאמר בה "ולא תתורו אחרי לבבכם, ואחרי עיניכם, אשר אתם זונים, אחריהם" (במדבר טו, לט) - כלומר לא יימשך כל אחד מכם אחר דעתו הקצרה, וידמה שמחשבתו משגת האמת. כך אמרו חכמים, "אחרי לבבכם" - זו מינות; "ואחרי עיניכם" - זו זנות. ולאו זה, אף על פי שהוא גורם לאדם לטורדו מן העולם הבא, אין בו מלקות" (משנה תורה, הלכות עבודה זרה, פרק ב, הלכה ג).
אביא את מה שהרבמ:ם כתב במפורש על סמך מסכת ברכות:
"ולא עבודה זרה בלבד הוא שאסור להיפנות אחריה במחשבה, אלא כל מחשבה שגורמת לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה--מוזהרין אנו שלא להעלותה על ליבנו, ולא נסיח דעתנו לכך ונחשוב ונימשך אחר הרהורי הלב: מפני שדעתו של אדם קצרה, ולא כל הדעות יכולות להשיג האמת על בורייו; ואם יימשך כל אדם אחר מחשבות ליבו, נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו.
כיצד? - פעמים יתור אחר עבודה זרה; ופעמים יחשוב בייחוד הבורא, שמא הוא שמא אינו, מה למעלה מה למטה, מה לפנים מה לאחור; ופעמים בנבואה, שמא היא אמת שמא אינה; ופעמים בתורה, שמא היא מן השמיים שמא אינה. ואינו יודע המידות שידון בהן עד שיידע האמת על בורייו, ונמצא יוצא לידי מינות.
ועל עניין זה הזהירה תורה, ונאמר בה "ולא תתורו אחרי לבבכם, ואחרי עיניכם, אשר אתם זונים, אחריהם" (במדבר טו, לט) - כלומר לא יימשך כל אחד מכם אחר דעתו הקצרה, וידמה שמחשבתו משגת האמת. כך אמרו חכמים, "אחרי לבבכם" - זו מינות; "ואחרי עיניכם" - זו זנות. ולאו זה, אף על פי שהוא גורם לאדם לטורדו מן העולם הבא, אין בו מלקות" (משנה תורה, הלכות עבודה זרה, פרק ב, הלכה ג).
שואל השאלה:
^אז איך יודעים לאיזה מהחכמים להקשיב אם דעותיהם חלוקות?
^אז איך יודעים לאיזה מהחכמים להקשיב אם דעותיהם חלוקות?
אנונימית
לראות בשולחן ערוך כמו מי נפסקה הלכה.
^ובמחלוקות באמונה?
^ חושב שרשאית להחזיק כמו דעה שנראית לה.
מה שכן, דעתו של הרמב"ם לעניין י"ג עיקרי האמונה - זה משהו שכן מקובל על הרוב מכל מיני זרמים שונים, למרות שיו כאלה שחלקו עליו גם בזה. "חלקו" - לא הכוונה שלא האמינו באותם עיקרי, אלא שסברו שלא כל מה שהרמב"ם קבע שהם חלק מעיקרי האמונה - שהם מעיקרי האמונה.
מה שכן, דעתו של הרמב"ם לעניין י"ג עיקרי האמונה - זה משהו שכן מקובל על הרוב מכל מיני זרמים שונים, למרות שיו כאלה שחלקו עליו גם בזה. "חלקו" - לא הכוונה שלא האמינו באותם עיקרי, אלא שסברו שלא כל מה שהרמב"ם קבע שהם חלק מעיקרי האמונה - שהם מעיקרי האמונה.
בהלכה אסור לפקפק כלל. או יותר נכון, אסור להוציא את הפקפוק הזה מן הכוח אל הפועל ולא לקיים את ההלכה. בכל השאר זה לא משנה לאף אחד כל עוד זה לא מביא אותך להפסיק לשמור את ההלכה.