היי, כתבתי קטע קצר ואשמח לחוות דעת אמיתית וכנה עליו

רק אומרת שכתבתי את זה תוך כדי נסיעה עם שירים באוזניות אז יכול להיות שזה קצת מוזר או לא קשור אחד לשני

ההרגשה הזו, הצובטת. הפוצעת. המשתקת.
הידיעה שאף אחד לא רואה אותך,
ההבנה שאת שקופה לחלוטין.
מבטים חולפים דרכך,
ידיים מגששות סביבך,
מילים מעופפות מעלייך.
"תדברי!", הם צועקים לה.
"אנחנו רואים אותך", לוחשים.
מושיטים יד מלטפת, חמימה,
והתקווה מפציעה בליבה כמו השחר.
האם יש דרך אחרת?
האם אוכל להשתנות?
כן, ישנה דרך אחרת.
כן, תוכלי להשתנות.
את לא שקופה.
תצחקי, תבכי, תתאכזבי, תופתעי. תכאבי את כאבי.
תחיי.