מה הצעד הראשון בהתגברות על חרדה חברתית?

להכיר בקיום שלה כנראה

שואל השאלה:
והשני?

לבקש עזרה ממישהו ולא תמיד להתמודד עם זה לבד, אם זה הורים, אחים, או בעל מקצוע. זה לא קל, החרדה היא בסופו של יום נמצאת אך ורק בראש שלנו. זה כמו שאם אדם שלא מרגיש טוב ניתן לו תרופה ללא השפעה, והוא יחשוב שהיא בעלת השפעה, יעבור לו. זה כבר נבדק שזה ככה. זה לרוב פסיכולוגי ובראש. לדעתי גם להתמודד עם זה יותר זה כל מיני שלבים ופעולות שצריך לעשות, אומנם לא יודע להגדיר לגמריי, אבל לדעתי בשביל להתגבר על זה וחוסר ביטחון גם, צריך לעשות אותן פעולות שוב ושוב לא משנה איך נרגיש ואיך זה יצא. גם לי יש חשש שכולם מסתכלים עליי או שאני נראה מוזר ואני דופק לי הלב ומזיע ומלא.. אבל אני ממשיך לעשות אותם דברים שוב ושוב עם הקושי ועם הזמן מתרגלים ומתגברים על זה. שמעתי לא מזמן הרצאה של מישהו שאומר, הדרך להתגבר, לעשות את הצעדים שוב ושוב. ללכת עם הקושי. לא משנה כמה מביך או מוזר זה יהיה.

שואל השאלה:
כלומר להמשיך לחזור על פעולות שקשה לי איתם?

את צריכה גם להכניס לראש שבסופו של דבר, כולם בני אדם, הם לא יותר ממך, הם גם יש להם מיליון דברים מביכים ומפחדים וחושבים מה חושבים עליהם, אף אחד לא באמת עוקב או אכפת לו ממך שם בחוץ, כולם עסוקים בסורי על המילה ''ישבן'' של עצמם, אם מסתכלים עלייך, זה רק כי מעניין אותם מי הבן אדם, קרה לך שאת הולכת ברחוב והסתכלת על מי שמולך? לגטימי לא? כולם דופקים מבט של כמה שניות ורגעים, אולי את מכירה אותו? אז זה סתם אינסטינקט וקטע שמעניין אותנו וזה קורה.

תדמייני סיטואציה שאת נכנסת לדואר, ואנשים יושבים בכסאות, והדלפק מולם, וכשאת צריכה לגשת לדלפק כשהמספר שלך הגיע, כולם מאחורייך, הם יסתכלו מי זה קם או מי הבן אדם, כי ככה בני אדם, מתעניינים מסתכלים עוקבים חושבים... אבל בתכלס לא תהיי באמת בראש של מישהו או יזכור אותך יום אחריי או 5 דקות אחריי. תאמיני לי שאם את יודעת שאת נראת טוב והכל טוב איתך, אז הכל טוב איתך. את גם שופטת את עצמך ובן אדם כמו שתגידי את לחברה איך היא נראת, את לא סתם תגידי ואת באמת יודעת. את יודעת שאת יפה, אנשים מסתכלים עלייך, אין לך ממה לחשוש שהם חושבים שאת לא יפה או שיש על השיער שלך משהו, הם לא, ובמקרה הכי נדיר שכן? אז מה? זה משפחה? אנשים קרובים? אנשים זרים שלא זוכרים מה היה לפני רגע...

שואל השאלה:
תודה רבה אני בן אז בלשון זכר להבא

יקירה, הכל בראש שלך. בהבטחה. את רק צריכה עזרה ופוש להבין שהכל בראש ושום דבר לא באמת מציאותי ממה שאת מדמיינת ועוברת וחווה. לי היה חוסר ביטחון, עדיין יש לי טיפה, אבל נגיד ללכת עם קרוקס למקומות לא היה לי, כיום אני לא דופק חשבון ולא מבין איך עד עכשו לא הלכתי, נוח לי, כיף לי, לא אכפת לי מה חושבים, אז אני עם קרוקס, שיסתכלו דקה שתיים יצחקו בלב וזהו אני ממשיך הלאה הכל בראש יקירה. שלא יהיה לך בחיים פחד קהל תוציאי את זה מהראש, כולם אנשים כולנו בני אדם לכולם יש ''פאקים'' בחיים. אז אני עם קרוקס, אבל אותו בן אדם שהסתכל עליי וצחק בלב נגיד, יש לו טרנד סתם נגיד לישון עם ג'ינס.. סתם המצאתי, הוא יותר טוב ממני? ממש לא. כשאת חושבת שמסתכלים עלייך ושופטים, תאמיני לי שיש פי מיליון מה לשפוט אצל אותם אנשים פי כמה וכמה.

אה מצטער חחח!

רגיל לכתוב ללשון נקבה, לא התייחסתי לשם כל כך סוריי

תהפוך הכל ללשון זכר

כשרציתי לצאת מהצבא ראיתי קבנית, אז אמרתי נשאל אותה על הדרך כי אמרתי שאני לא מתרכז עם הבן אדם שאני מדבר איתו ומזיז את הראש ומגמגם כזה וחסר ביטחון, היא אמרה לי גם שזה רק בראש, צריך להמשיך ולעשות ולא לוותר שיצא איך שיצא, במקסימום נגמגם, שלא יצא שיחה ראשונה טוב, שיחה שניה שלישית רביעית וכו', יותר נפתחים לבן אדם ומרגישים חופשי, לא מתבלבלים, מסתכלים לו בעיניים.. זו הגישה

להבין שיש לך חרדה חברתית
אחרי זה מה שיהיה יהיה