איך לגרום לאנשים להבין שאני לא באמת מתעצלת וקשה לי לעשות דברים?

תתני דוגמא, שנבין. אי אפשר לדעת סתם ככה, אולי את באמת עצלנית?

שואל השאלה:
אני לא יודעת איך להסביר את זה בדיוק, אבל למשל אם יש לי מלא משימות לעשות אני מרגישה מוצפת והמוח שלי פשוט נכבה ואני מרגישה תקועה. כלפי חוץ זה נראה שאני סתם מתעצלת אבל אני באמת תקועה ולא יודעת איך להמשיך.
למשל כשנותנים לי בלימודים משימות שהן מאוד כלליות ולא ספציפיות אני לא יודעת מאיפה להתחיל. למשל אם אני צריכה לסדר את החדר אני רואה את כל הבלאגן וזה גורם לי להרגיש מותשת. אני כל הזמן מרגישה שאני חייבת לעשות 20000 דברים בו זמנית

שואל השאלה:
אבל אפשר בבקשה עזרה?

אז כשנותנים לך המון משימות את יושבת ולא עושה כלום כי את מרגישה מוצפת? נשמע כמו עצלנות

שואל השאלה:
זאת לא עצלנות. ידעתי שלא תביני.
אני באמת רוצה לעשות את הדברים ואני מתאמצת לדחוף את עצמי אבל זה קשה לי. זה לא בא לי בקלות.
למשל עכשיו אני לא יודעת אם להתחיל לסדר את החדר או להכין עבודות שאני צריכה להגיש למחר.
מצד אחד-העבודות למחר ואני יכולה לסדר את החדר מאוחר יותר. מצד שני- ישבתי כבר שעתיים על המחשב בגלל שהיה לי שיעור בזום ובאמת קשה לי לשבת הרבה זמן על הכיסא, אם אני יכולה אני קמה בערך כל עשר דקות-רבע שעה..
אני רוצה לקחת הפסקה וטיפה לסדר את החדר כי זאת גם משימה וזה משלב גם תנועה ואני חייבת לזוז, אבל אני מפחדת שאם אני אתחיל לשמוע מוזיקה אז יהיה לי קשה להפסיק ולחזור למצב של למידה.

כן קוראים לזה procrastination - התמהמהות.
וזה סוג של עצלנות, שאת פשוט דוחה עשייה של דברים כי "יש יותר מידי", או "אני מחכה לרגע המתאים" או "אני אקח הפסקה קצרה ואז אתחיל"

זה קורה לכולם, פשוט צריך לדעת לזהות את זה, ובמקום לדחות, צריך לעשות את המשימות מיד.

שואל השאלה:
זה באמת לא עוזר.. אני לא מתעצלת ובאמת קשה לי.
אני מנתקת התראות

זה נשמע קצת כמו חרדה, רוצה לדבר בפרטי ?

שואל השאלה:
כן אני אשמח
הצלחתי עכשיו לשבת שעה.על עבודה!! למרות לא הספקתי הרבה

אני לא יודעת ממש איך לעזור אבל גם אני לגמרי ככה וההורים שלי די מבינים אבל לפעמים לא וזה ממש מעצבן

שואל השאלה:
הבעיה שלי שנורא קשה לי להתעלם מהמחשבות. אני צריכה פיזית להתאמץ כדי להתעלם מהסחות דעת וזה משגע לי את המוח. אני גם חייבת לקום כל עשר דקות מהכיסא וסתם להסתובב בחדר