בתנ"ך, למה אלוהים מטיל עונשים קולקטיביים גם כשלא כל הקבוצה חטאה?

נניח כמו בסדום?

כדאי שאחרים ילמדו גם לא לעשות את זה

שואל השאלה:
למשל, חטא אדם וחווה, חטא המרגלים
אם אני לא טועה כתוב שאנחנו נענשים על זה עד היום למרות שאנחנו חפים מפשע

שואל השאלה:
^^^^מה הקשר?
אתה עשית משהו שמצדיק את העונש שמוטל עליך? אם לא, אז למה להעניש אותך? זה לא מגיע לך, אתה לא אחרי על חטא המרגלים/חטא אדם וחווה.
למה בכלל אלוהים מצווה להרוג את כל העמלקים שנולדו אחרי החטא/שלא היו שותפים לחטא או השפיעו על החטא? כי הם נולדו בכפייה לעם כלשהו (עמלק)? זה נשמע לך הגיוני?

שואל השאלה:
^^^^כן, עד כמה שאני מכירה את הסיפור

שואל השאלה:
^^^אלוהים יכול ללמד אותם לא לחטוא באמצעות דרך נעימה יותר, הוגנת יותר וראויה יותר, שמסבה פחות נזק לחפים מפשע.
איך אתה יודע שהדרך הזאת היא ההכרחית?

לקבוצה יש אחראית מוסימת על בחירה. אם הם לא חטאו באותו חטא - לא מחאו במי שכן חוטא. ואם כל השאר בסדר (גם בפנימיות וגם בחיצוניות) - לא היו קם מתוכם מי שקם חוטא נגד ה', כי לקבוצה יש השפעה על האדם שנמצא בתוכם.

אותם יחידים צדיקים שנענשו יקבלו את השכר המגיע להם בעולם הבא.
לפעמים קורה הפוך- רשעים זוכים לדברים שלא מגיע להם רק בגלל שהם בחברת צדיקים ואותם אשעים יקבלו את מה שמגיע להם בעולם הבא

אנחנו עם אחד,נשמה אחת,גוף אחד.
זאת לא קלישאה,זאת האמת והמציאות.
אין כל אחד לעצמו,אלא כולם ביחד.
כמו גוף שחלילה יש חולי באיבר מסויים,אם לא מטפלים האיבר ובאותו מקום,אז זה משפיע על כל הגוף,כל הגוף נהיה חולה.
אי אפשר לברוח מזה
"כולנו אחים" "כולנו מאותה שורש נשמה של בורא עולם"
כל זה לא קלישאה.

שואל השאלה:
^^^איך זה הגיוני בחטא אדם וחווה, למשל? אני לא השפעתי באופן כלשהו על החטא או תמכתי בו. לא הייתה לי אפשרות לעצור מאדם וחווה לחטוא. למה נענשתי אם לא הייתה לי השפעה כלשהי על החטא?

שואל השאלה:
^^^בסדר, אבל בכל מקרה לא מגיע להם לסבול בעולם הזה.

שואל השאלה:
^^^אנחנו לא גוף אחד. אנחנו אינדיבידואלים, צריך לשפוט אותנו ביחס עצמנו. זו לא השוואה נכונה.

נניח שאדם כלשהו חטא. אני לא השפעתי באופן כלשהו על החטא, לא יכולתי למנוע את החטא ואפילו לא בחרתי להיות חלק מהשושלת של החוטא (כלומר, לא בחרתי להשתייך לאותה הקבוצה שאליה שייך החוטא). למה שתוטל עליי האחריות לתקן את חטא שלו או לספוג את העונש על המעשים שלו?

אז בקשר לאדם הראשון: הקבלה אומרת שהנשמות של כולם היו כלולות בתוך האדם הראשון. לכן העושנ הוא לא דורות, כי גם נשמה שלנו הייתה בתוכו.

שואל השאלה:
^הא?
מה זה "נשמה"? למה לי להאמין לקבלה? יש לזה ראיות כלשהן? אפשר בכלל להוכיח שזה נכון באופן כלשהו? למה אני לא זוכרת את החטא הזה אם הייתי חלק ממנו? איך הדבר הזה הגיוני ואיך זה פועל?

בכל אופן, יש גם את חטא המרגלים, שעליו כתוב בפירוש שנגזרה "בכיה לדורות". אז אני אפנה את השאלות ששאלתי מקודם אל חטא המרגלים

תלוי במקרה.

חלק מזה נעשה כי ה' עשה עסקה עם העם לפני כן שבה אלה היו התנאים. (מעמד הברכה והקללה בהר גריזים) הם כללו שיהיו עונשים קולקטיביים וגם מתנות קולקטיביות (קבלת הארץ למשל), שהותנו בשמירת המצוות.

לחנך את בני האדם של פעם

הקבלה נקראת "קבלה", כי זה משהו שהתקבל מאת הקב"ה, וזה חלק מתורת הנסתר. זה משהו עמוק שלא כל אחד יכול להבין, אלא יחידי סגולה. ולמה אנחנו לא זוכרים את זה? כדי שתהיה לנו חופש הבחירה האם להאמין בזה.

אז אם את רוצה לדבר על חטא המרגלים - בבקשה. כן, בגמרא כתוב שזה יום שהקב"ה קבע לנו בכייה לדורות. מה זה אומר? שאנחנו סתם נענשים על זה בלי שאנחנו קשורים לזה? התשובה היא "לא", אאל זה פשוט נהיה יום חייב (עקב חטא הרמגלים), והוא נבחר להיות יום רע לכל הדורות (עד שתבוא הגאולה לאחר שהחטא הוא יתקון בע"ה) לגזירות רעות במשך הדורות עקב *המעשים שלנו*, כלומר חורבן בית המקדש הראשון, שנחרב בגלל גילוי עריות, עבודה זרה ושכיפות דמים, ובית המקדש השני נחרב בגלל שנאת חינם (יומא ט ע"ב). כל הדברים האלה (והאמת שגם לאחר החרבון קרו דברים רעים בתשעה באב, כגון גירוש ספרד) קרו בתשעה באב, וזה נגרם עקב חטא המרגלים שהוציאו דיבה על הארץ בתשעה באב. מזל על עם ישרלא נמצא באותה תקופה למטה.

ובקשר לתשעה באב והחורבן כתוב "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו - כאילו נחרב בימיו" (ירושלמי, יומא, פרק א, הלכה א). ואת יודעת למה? כי אם עדיין לא נגאלנו - זה אומר שהעוון של שנאת חינם (שבגללו נחרב בית המקדש השני) עדיין לא תוקן. התיקון אמרו לבוא ע"י אהבת חינם. אם אנחנו היינו מתקנים את העוון הזה - היינו כבר נגאלים בעזרת ה' יתברך.