דעות על קטע מסיפור שאני כותבת? (פירוט)

סליחה שזה ארוך אז רק למי שיש כוח לקרוא.
___
"תביאי לי את שתי הביצים מהמדף השלישי, בבקשה." אימי, הטבחית הראשית, אמרה לי, מבטה לא מש מהקערה שניצבת מולה.

פניתי לעבר אזור המדפים, חולפת על פני עשרות מאכלים מגרים. הקינוח האחרון חייב להיות מושלם, אחרת יגרשו אותנו.
לא שאני רואה בזה בעיה. רציתי לעוף מפה מאז התקרית כשהייתי בת עשר, כשאבא נפטר.

"היום בבקשה, אווה." אמי קראה.

חזרתי למציאות, עומדת על קצות האצבעות ומתאמצת להגיע למדף, שלרוע המזל היה גבוה ממני בכמה סנטימטרים.
הייתי נמוכה גם ככה.

לקחתי כיסא ושמתי לפני, מורידה את נעליי לרגע ועולה עליו. לקחתי בידי ביצה אחת, הושטתי לאימי וכעבור רגע עוד אחת.
ירדתי מהכיסא והחזרתי אותו למקום.

"מה קרה? נמוכה מדי?" שמעתי קול מוכר מלווה בצחקוק בלתי נפסק.

"תיזהר, אני אשבור לך ביצה על הראש." הודעתי בקול רם מדי. "עוף מפה."

"מצטער, אין לי כנפיים לעוף איתם." הקול, שהנחתי שהוא קול של נער, חיבק אותי מאחור כעת. "למה שלא תעופי בעצמך, דבורה קטנה?"

"דבר ראשון, אני לא דבורה," הסתובבתי להביט בפניו, תחושה חמימה מתפשטת בגופי. "דבר שני, יש לי משמרת עכשיו." הצבעתי לעבר המטבח הומה הטבחים.

"אז תבריזי איתי. משעמם לי גם ככה." הנער העביר יד אחת בשיערו השחור והושיט לי את היד השנייה, מזמין.

"א-אתה?" הבטתי בעיניו הירוקות לכמה שניות. אותם עיניים כמו לגברת סמית', ביום שהזמינה אותנו לעבוד באחוזה שלה לפני יותר מחמש שנים. משום מה, אני לא זוכרת שום דבר שקרה לפני זה.

עמדתי ככה כמה שניות, מנגבת את ידיי במטלית.

"סיימת לבהות?" הנער שאל.

"מ-מי-" התחלתי לגמגם.
למה אני מגמגמת?

"אוי, שכחתי לעשות היכרות בינינו, כמה מביך מצידי." הוא לקח את ידי הנקייה ונישק את פרק כף היד בעדינות. "ניקולו סמית'."

שתיקה. "ואת אווה. אני צודק, או שאני צודק?"

"בשבילך, זה רק אוולין." אמרתי והטחתי את המטלית בפניו.

"אוולין, אוולין. שם יפה לבחורה יפה." הוא חייך חיוך זחוח. התאמצתי לא להסמיק.

"דניאל! תפסיק לפלרטט עם כל ילדה שנייה ובוא לפה!" צעקה נשמעה מהמסדרון.

פניתי לחזור לעבודתי בעוד שהקול מתקרב.

"אמרתי לך לא לקרוא לי ככה!" לחייו של ניקו האדימו.

השתעלתי שיעול קטן וכיסיתי את ידי על פי, מנסה להסתיר את הצחוק שמאיים לפרוץ משם. "דניאל? זה השם השני שלך?"

הוא גירד את עורפו, מסמיק. "אל תשאלי."