כתבתי קצת כדי לפרוק את המצב שלי , אשמח שתקראו , כנסו למטה

האיפור , המסקרה השחורה והבולטת שנותנת לריסים שלה טקסטורה מהפנטת , האודם האדום והעמוק שמראה שמהכאב היא רוצה לחמוק , הסומק שמבהיר לה את הלחיים , שבכלל לא רואים לה את העניים. הגבות היפות והמסודרות שחורות ואפלות שאת כל הבנות הן שופטות. האף העקום והמיוחד , שלפנים שלה הוא חמדמד, העניים שלה רגילות , הן אינן מיוחדות , אך השפתיים העבות , שאת שפתיו הן נושקות . התשוקה של פנייה היא כמו שמש בזריחה , לא בהירה , ולא שחורה . את יופיה היא עוד לא מצאה , וכל יום בחשכה היא מתכסה בשמיכה , עם המחשבות העצובות. היא אינה יודעת שהיא יפה , היא אינה יודעת מה היא שווה . אך יום יבוא , והיא עוד תכבוש את ליבו, כי בסופו של דבר , האיפור , היה בשבילו.