אני מרגישה שכולם חושבים שאני מפונקת

שואל השאלה:
כותבת את זה בזמן שאני מחכה למשלוח אוכל שעלה 100 שקל :(

שואל השאלה:
אה ןאבא שלי מביא לי 100-150 שקלים בחודש..

את מפונקת וזה לא משהו רע תהני יש לך חיים טובים

נתחיל מזה, את לא מפונקת פשוט יש לך יותר כסף. ולגבי לנסוע לבד זה לא מפונקת, את פשוט מפחדת. וכל זה לא אשמתך, פשוט גדלת לתוך זה. את תמיד יכולה לנסות להשתנות אם זה יעשה לך תחושה טובה יותר

שואל השאלה:
^^ זה לא משהו טוב, זה לא שההורים שלי עשירים בטירוף פשוט הם כל הזמן רוצים שיהיה לי טוב, אני יכולה לבקש מאמא שלי לעשות הזמנה ב300 שקל ואז היא תגיד לי "לא" ולאחר מכן פשוט לבןא אליי לחדר ולהגיד לי להזמין כי היא רוצה שיהיה לי טוב, אני פשוט לא רוצה להיות מפונקת.

אז תגידי לה שאת לא רוצה יותר דברים יש לך חיים טובים לא כולם פשוט מבקשים ומקבלים לדעתי את די מפונקת כי את מקבלת מלא דברים כמעט מבלי לבקש תשמחי עם מה שיש לך

סתכלי, להיות מפונקת זה לא דבר רע, זה פשוט טיפה גבולי להשתמש בכל מה שנותנים לך ולא לתת חזרה.
את צריכה לנסות להסתדר טיפה לבד, אני לא אומרת לך עכשיו צאי לעבוד כי מי אני. אם זה יגרום לך להרגיש טוב צאי לעבוד ותקני את הדברים שאת רוצה מהכסף של עצמך אני לא עוצרת אותך.
אבל באוי ניקח עכשיו את אוכל שהזמנת, אוכל זה דבר טוב ללא ספק. אבל לא יכולת להכין לעצמך ואולי לפנק את המשפחה שלך? סתם להכין בראוניז, לאכול, ועל הדרך גם ללמוד משהו. מדי פעם מותר להזמין וזה בסדר.
במקום לבקש שיקפיצו אותך כל הזמן תנסי למצוא דרכי מוצא אחרים. אני מבינה את הפחד לנסוע לבד באוטובוס, חוויתי את זה. תנסי לנסוע עם אחיות שלך לטייל ולהתרגל לאוטובוס, וכשתרגישי בנוח תנסעי ליעד קרוב לבד.
לגבי זה שההורים קונים לך כל דבר, את לא צריכה להשתמש בזה. אם את רואה שיש דברים שאת לא באמת צריכה אל תבקשי לקנות אותם. הם בכל זאת אנשים עובדים והכסף לא בא מהשמיים, תנסי לכבד אותם יותר ולהציע עזרה לפעמים.
תנסי להראות להם יותר כבוד ולעזור להם יותר ולנסות להסתדר לבד יותר מאשר להישען עליהם יכול להביא לך רק טוב, את לא חייבת לעשות את זה אבל לנסות גם לא יזיק))

רק שתדעי כשהייתי קטנה כולם ירדו עלי שאני ילדה מפונקת ונתלית בהורים שלי והיום אני קורעת את התחת בעבודה יותר מכולם ביחד ומסתדרת לבד הרבה יותר טוב מהם

שואל השאלה:
^^ לגבי זה, אני תמיד מכינה להם אוכל ומפנקת אותם, אני תמיד שומעת אותם אומרים שהם חושבים שכשהם יהיו מבוגרים אני הילדה שתטפל בהם, זה לא שאני לא נותנת להם תמורה, אני חושבת שאני דווקא ילדה מאוד טובה ואולי בגלל זה הם נותנים לי

שואל השאלה:
אולי חלקכם לא הבנתם אבל התכוונתי שזו הרגשה שלי, אף פעם לא שמעתי את זה מאנשים אחרים, אבל מרגיש לי קצת מוזר לדבר על האייפד החדש שלי או האוזניות או משהו כזה ליד חברות שלי, זה לא שחסר להן ברוך השם אבל אני פשוט מרגישה שאני מספרת להן על החיים שלי והכל נשמע כאילו אני מפונקת

אולי תשאלי את חברות שלך מה הן חושבות עלייך?
אני לא מכירה אותך ולא מדברת איתך בחיי היום יום. אני לא יודעת איך את מתנהלת ומה את עושה בחייך.
חברות שלך מכירות אותך הרבה יותר ממני ויוכלו להגיד מה הן חושבות עלייך. אולי יצופו דברי ותגלי שלא מעניין/נעים להן לשמוע על כל פריט חדש שיש לך, או שזה פשוט לא חדש להן ורוצות לשמוע ולדבר על נושאים אחרים.

זה לא רע להתפנק אבל תנסי בייביסיטר אחר כך ואולי תחפשי עבודות לנוער כאלה ואחרי זה מקסימום תמצאי עבודה שתתאים יותר בהמשך כשתגדלי