מה התחושה הכי רעה שהרגשתם אי פעם?

כשאני בדיכאון ואין לי עם מי לדבר ואני לגמרי לבד

התקפי חרדה כל לילה במשך מלא זמן
לא יודעת למה זה קרה

בדידות וחרדה לפני כמה חודשים בערך
אני עדיין נמצאת בדיכאון קליני,מנסים להתאושש

אחרי שדוד שלי נפטר

חרדה

יואב אומר שאין

התקף חרדה ובזמן שזה קרה מי שהיה איתי צחק לי בפנים ואמר שאני סתם מגזימה

וואו אני זוכר באיזה סטרס הייתי פעם, וחוויתי הרבה השפלה ורעדתי במצבים חברתיים.

ניסיון התאבדות שלא הצליח

כולם פה משתפים הרבה ואני פוחדת שיזמינו אלי איזה משטרה

הפרידה מחברה שלי. כאב ובור בלב שלא מאחל לאף אחד

הבגידה הראשונה שחוויתי, הייתה עוד אחת אבל פחות רצינית

שלמרות הכל, היא עזבה

אני לא יכול להגיד בכללי
אבל בזמן האחרון
זה היה כמה שעות שאני שוכב במיטה
שורט את עצמי ואת הקיר
צורח לכרית
בתוך המוח סכינים ושלשלאות ברזל
ממש דאבסטאפ
ואוכל סרטים על ההפרדה בין ההוויה לגוף ובין ההווה לעבר
ואיפה עובר הגבול בינהם
אם הוא קיים
םם כל מה שיש לי זה לכוון ולראות תוצאה
או שאני יכול ממש ללחוץ על ההדק
הכל סוגר
מכווץ לתוך עצמי
מפחד להירדם
מפחד לא להירדם
מפחד לקום מהמיטה
מפחד לא לקום בבוקר
מפחד לקום בבוקר
אי נוחות אדירה
שכואב מדי להכנס אליה בשביל להבין ממה היא נובעת אם בכלל יש שורש
והכי קשה
זה להחזיק את עצמך בידיים
כשאתה לא רואה שום סיבה לא לשחרר

אני לא יודע אם זה הכי רע מהזמן האחרון
אבל זה הראשון שעלה לראש

זה היה רגע אחד.
לא יודעת אם זה היה תסמין לפוסט טראומה שלי, אבל גם אז לא הרגשתי כל כך נורא.
אני לא זוכרת מה קרה שהוביל לזה, אבל פשוט באמצע היום העפתי את חבר שלי מהחדר שלי והתחלתי לצרוח. אני זוכרת את התחושה ההיא, כאילו שאני נופלת ולא היה לי במה להאחז. תפסתי כל דבר בחדר שלי הכי חזק שיכלתי אבל הרגשתי שזה לא מספיק, שאני לא נאחזת בכלום, שאני נופלת.

התקף חרדה נוראי הרגשתי באמת באמת רע

התקף חרדה