ספרתי לאבא ולאמא שלי שאני עוברת חרם והם פשוט בוכים עכשיו

את ממש לא בת חרא, זה רק מראה כמה ההורים שלך טובים ואוהבים אותך..
ואין באמת מה לעשות עם זה שהם בוכים, זה קשה לשמוע שהבת שלך עוברת משהו קשה, תני להם פשוט קצת זמן לעכל.

קודם כל כמה זה מראה על האופי שלך שאכפת לך מזה שהם בוכים מהמצב שלך.
אז לשאלתך אין מה לעשות ההורים מרגישים כאב של הילדים ומזדהים איתו, יעבור עוד כמה דקות.
וללא קשר, את חזקה ואל תתייחסי לכל הילדים הקטנים האלה. חשבת אולי לעבור בית ספר?

שואל השאלה:
אין להם איך לעזור לי

איי את לא חרא זה בסדר כואב להם שלא ידעו את זה דברי איתם ותבינו מה אתם רוצים לעשות מכאן ואלך

את לא אשמה, לדעתי זה מדהים שהם בוכים על זה כי זה מראה כמה שהם אוהבים אותך ואכפת להם ממך.
הכל טוב, אל תרגישי רע. תעברו את זה ביחד 3>>

יקרה,
מהמילים שלך עולה תחושה של בגידה נוראית. נראה שהסובבים אותך בכלל לא מבינים כמה שזה מכאיב ומאיים להרגיש לא שייך. זה ודאי גורם לך להרגיש תחושת בדידות גדולה.
נראה שאת סוחבת על עצמך רגשות אשם ואולי גם חרטה על ההחלטה לשתף את ההורים בחרם שאת עוברת. נשמע שהאופן בו הגיבו הורייך לידיעה והבכי שלהם בפנייך, עורר בך אולי תחושת מועקה וצער.
מניחה שנדרשו ממך כוחות נפש רבים לחשוף את החרם שאת חווה בפני ההורים...כמה שזה יכול להיות מפחיד למצוא את הכוח ולשתף.
אולי לדבר על זה עם המחנכת או יועצת בית הספר יוכל לעזור. יקרה, מצרפת לך לינק למוקד סיוע רגשי של השירות הפסיכולוגי חינוכי. מזמינה אותך גם אלינו לצ'אט, לשיחה אנונימית ואישית, ללא שיפוטיות. בואי, אם תרצי בכך. נקשיב לך, נתמוך וננסה לסייע. שלך, מתנדבת סה"ר.
https://sahar.org.il/help

את לא בת חרא. זו לא אשמתך, והם בוכים כי אכפת להם וזה מצב שמתסכל אותם. לגיטימי.
שמחה שסיפרת להם, הם יוכלו לעזור:)

את ממש לא חרא את ילדה מהממת עשית טוב שסיפרת להם הם בוכים כי אכפת להם כי הם דואגים לך והם יעזרו לך עכשיו אני בטוחה בזה את לא לבד❤

לא ממש לא את מלכה שסיפרת להם והם נישמעים הורים טובים ממש זה פשוט בטח כואב להם לשמוע אבל יפה שסיפרת את לא באת חרא תאמיני לי שהם היו מעדיפים שתספרי