אז כשהייתי בתיכון, היה לי קראש על חברה שלי

ולא אמרתי לה.
באותו הזמן אפילו לא הבנתי את זה כי פחדתי לחשוב שאולי זה יותר מסתם רצון להתחבר, אבל עכשיו במבט לאחור אני יודעת מה זה היה. (הייתי הולכת אליה לבקש חיבוקים, ובעיקרון זה היה נורמלי בשכבה שלי, אבל לא אצלי, ולא עשיתי את זה עם אף אחד אחר. היו לי ממש פרפרים כשהייתי רואה שהיא איתי באותו החדר, וברגע שהתחלתי להרגיש שאני רוצה "קשר יותר טוב" איתה, היה לי הרבה יותר קשה לדבר איתה נורמלי ובכלל לגשת אליה וכאלה.)
הנקודה היא, שרק השנה הסכמתי לעכל את הרגשות האלה, אבל אנחנו כבר מזמן לא נמצאות באותה המסגרת. גם אז לא ממש היינו ברמת הקשר שהייתי רוצה שתהיה לנו, אז עכשיו מסובך לי לפנות אליה, ועוד יותר גם לומר מה הרגשתי אז. וכשנפרדנו לדרכים שונות בהתחלה זאת הייתה הקלה, והייתה איזו שנה שלא חשבתי על זה בכלל, אבל לאחרונה - מאז שהתחלתי לחקור את התחושות שלי ואת הנטיות שלי - זה צץ מחדש במלוא הכוח.
ויש לי כמה סיבות לספר, והן:
-זה יסביר למה התנהגתי טיפה מוזר בשנה האחרונה שלנו ביחד.
-אני חושבת שאולי גם היא הרגישה ככה ופשוט לא אמרה או לא הבינה את זה, כמוני.
-הלילה היה לי חלום רנדומלי שבאתי לספר לה אבל לפני שהספקתי היא הציעה לי לצאת, והתחושות שזה גרם לי להרגיש היו מדהימות ברמה שאי אפשר להסביר.
והסיבות שלי לא לספר הן:
-בווצאפ זה יהיה סיוט, ואני לא חושבת שתהיה לנו אפשרות להיפגש בקרוב
-למיטב ידיעתי אף אחת מאיתנו לא ניהלה מערכת יחסים זוגית בעבר, אז גם במקרה הכי טוב השיחה יכולה פשוט להיתקע כי לא נדע מה לעשות עם זה, וסתם יהיה מביך.
-היא יכולה להיבהל, אני לא יודעת בכלל מה התחושות או הנטיות שלה ויש מצב שזה יישמע לה ממש מוזר
-אני חושבת שאולי זאת הימשכות רומנטית ולא פיזית, ואני לא יודעת אם זה משהו שאני יכולה להסביר
-אני לא בטוחה שיכול בכלל לצאת מזה משהו כרגע, ואז זה מרגיש טיפה מיותר.
אוסיף תגובה...