אני צריכה עצה, זה דיי חשוב לי זה קצת ארוך אבל

אני ואמא שלי לא ממש ביחסים טובים. אף פעם לא היינו, לא ממש זכרתי למה עד לא מזמן, התחלתי פשוט להיזכר בעבר בלי סיבה שידועה לי, ויש זיכרון שמאוד מציק לי ואני לא יודעת מה לעשות או מה לחשוב.
כשהייתי יותר קטנה, באיזור כיתה ג עד ה בערך ואמא שלי הייתה יוצאת מהבית תמיד ממש רציתי לשמח אותה ותמיד סידרתי את הבית כמה שאני יכולה לפני שהיא תחזור, והיא תמיד הייתה מגיבה באדישות כזה ולפעמים נותנת לי חיבוק או משהו. אבל זאת לא הבעיה שיש לי. אחרי כמה זמן הפסקתי לעשות את זה ולא סידרתי בבית כשהיא לא הייתה אלא אם כן היא ביקשה, פעם אחת היא ביקשה ממני לשטוף כלים מתי שהיא לא נמצאת ושכחתי והיא ממש התעצבנה וצרחה עליי שהיא תעזוב את הבית ואני לא אראה אותה יותר והיא תעבור לגור אצל סבתא שלי ואז היא לא תצטרך להתעצבן כי לא עשיתי כלום בבית, הייתי בכיתה ד שזה קרה, וזאת לא הייתה הפעם היחידה. היא המשיכה לאיים לעזוב מלא פעמים(היא כבר הפסיקה לאיים על זה כשהייתי באיזור כיתה ו) וכל פעם שזה קרה הייתי הולכת לחדר שלי ובוכה. וזה מרגיש שהמוח שלי דיי השתבש מאז שנזכרתי שזה קרה ואני לא יודעת אם כדאי לי לדבר איתה על זה כי אני חושבת שהיא תגיד שאני מגזימה, היא מגיבה ככה להרבה דברים. אבל אני לא יודעת אם פשוט לנסות להתעלם מהזיכרון הזה כי המקרים האלה קרו ממזמן וזה כבר לא קורה. מה לעשות?