הייתי רחוקה ועכשיו אני קרובה

רק שאלתי מה לשים לך בלאפה

תמיד יש סיבות להישאר ותמיד יש לעזוב השאלה מה יש יותר

בסוף רק פגעתי במי שאהבתי, ובה, מכולם, במיוחד... אמרתי מילים גם כשלא התכוונתי, שרק לא להיות שוב לבד

הלכתי תמיד על הקו העדין בין עיוורת לרצון לא לראות
את מה שהלב לא יכול להבין, לא יוכלו להסביר גם דמעות

שואל השאלה:
הייתי אחוק ועכשיו זה קרוב , למקום בן יהיה לך הרבה יותר טוב

שאם איפעם תחילטי לחוסר , לא תיהיה לך סיבה לעזןב

וככה כל בוקר אני נעמד, מחכה לך מחוץ לחלון..
אולי את תבואי, אולי יום אחד, תסכימי, אפילו, לישון..