למה אחרי שמפרסמים בחדשות כתבות על אנשים שנפגעו מתאונות או פיגועים שוכחים אותם אחרי יום?

כי אנשים לא מכירים אותם והחיים עמוסים גם ככה מכדי להמשיך לחשוב על אנשים שאת לא מכירה.

יש הבדל בין לשכוח לבין לא לדבר על אותו פיגוע ביום למחרת.

כי החיים מלאים אסונות, בלתי אפשרי להתאבל על הכול לנצח.

כי חייב להמשיך הלאה
אלה החיים האלה , גם אנחנו לא מכירים אותם זה עצוב אבל אי אפשר עכשיו להתעסק בזה כל הזמן יש גם עוד מלא חדשות אחרים וכל זה

אז מה את רוצה שנשב שבעה ?

כי צריך להמשיך הלאה
אין מה להתעכב יותר מדי, העולם ממשיך לחיות וקורים עוד דברים
אם היו ממשיכים לדבר על האנשים האלה עד היום מהדורת חדשות אחת הייתה מסתיימת עוד חודש

כי החדשות זה חרא

כי לאף אחד לא אכפת מהם.
מה אתה מצפה שהם יבכו עליהם? אני מבטיחה לך שאם משהו יקרה לך, אני לא אשים קמצוץ קטן של אכפתיות. לא כנ אני בנאדם רע אלא בגלל שאני לא מכירה אותך אז לא אכפת לי

אף אחד לא שוכח, כולם זוכרים אותם, זה שלא מדברים על זה כל יום לא אומר ששכחנו

חס וחלילה שוכחים.
אומנם אנחנו לא מתאבלים עליהם באותו רמה של המשפחות של הנפגעים (זכרונם לברכה) אבל גם להקדיש 5 דקות של אבל עליהם ולזכרם זה חשוב.
לא שוכחים אחרי יום, ולא אחרי יומיים. בדרך כלל גם אם יש פיגועים או תאונות שהגיעו למוות אז מדברים על זה בבתי הספר ולו דווקא כדי להזהיר על הסכנה, אלא גם כדי לכבד את הנפגעים (ז"ל) וגם כדי לעדכן מה קורה במדינה שלנו (לפחות אצלי זה ככה..)

גם אין מה לשמוע על כל אחד שבוע שלם, יש המון מקרים של תאונות
וגם אם מישהו נהרג המשפחה לא ירצו להתראיין כל היום, יש להם את הדאגות שלהם עכשיו

כי זה חלק מהחיים ותמיד יהיה

מצד אחד-
אסור להתאבל לנצח, צריך להמשיך עם החיים.
"במותם ציו לנו את החיים".

מצד שני-
אסור לנו לשכוח אף יהודי ויהודייה שנהרגו/נרצחו/מתו בתאונות.
(כמובן יש סיבות רוחניות לזה), אבל עדין אסור לנו להתעלם ולהעלים עין.

לא יודעת מה איתך לי ממש אין עצבים לשמוע על אותו בן אדם שעבר תאונה כל יום מהבוקר עד הלילה. פיגועים אני מבינה כי מן הסתם זה פיגוע, אבל גם על זה יש גבול

כי יש כל כך הרבה שכמה אפשר להכיל כל יום את הסבל הזה.