למה זה נחשב כל כך גרוע לאהוב לשחק במחשב אחרי גיל 20??

שואל השאלה:
הלוואי הייתי מצליחה.חשבתי לחזור אולי ביום שישי לשחק אחרי מבחן שיש לי

כמעט כל מי שאצלי בתואר משחק משחקי מחשב וכולנו מעל גיל 20. זה ממש לא נכון
תשחקי ותעשי מה שבא לך

איך הגעת מתחביב של משחקי מחשב להתמכרות? ^
השואלת אפילו מציינת שהיא משחקת משחקי מחשב מעט מאוד.

שואל השאלה:
אני לא מכורה מה זה קשור?
הבעיה היא שישר מקשרים את זה למקום הזה של מישהו מכור
מה ההבדל בין משחקי מחשב לבין כל תחביב אחר?
למה כשמישהו רואה טלוויזיה שלוש שעות כמעט אף אחד לא אומר כלום?
זה די צבוע כשחושבים על זה

שואל השאלה:
כן אבל איך אני יכולה להרשות לעצמי לשחק במחשב אם לא כתבתי כלום שלושה ימים ולא סיכמתי מאמר

זה לא נחשב משהו רע יש המון בני 20+ שמשחקים סימס , גם אני ועוד אנשים שאני מכירה
ואת ממש לא צריכה למנוע ממך דברים שאת אוהבת רק בגלל מספר
שבכל מקרה זה נורמלי לגמרי לשחק סימס בגיל הזה

(מה שאני כותב כאן זו דעתי האישית. אתם לא צריכים לקבל אותה.)

זו התמכרות. זה גרוע יותר לשחק *מתחת* לגיל 20, כי זה מה שחורץ במוח שלנו את ההתמכרות.

כשאנו לא עושים משהו עם עצמנו, אנו מרגישים לא כיף. זו תכונה שטבעה בנו האבולוציה כדי שנעשה משהו עם עצמנו: כדי שנשתפר. אבל כשיש לנו התמכרות, סיפוק ההתמכרות מציף את המוח בדופמינים (הנאה), וזה משתיק את הרגשת ה"לא כיף", מה שגורם לנו לאבד את הדחף לשפר את עצמנו. תופעה דומה יש עם התמכרות לקנאביס.

בעיה מקבילה היא דחיינות ("דחייה או הימנעות של אדם מביצוע פעולה או מטלה בעלת עדיפות גבוהה שהוא מעוניין או צריך לבצע, לטובת פעולה או מטלה בעלת עדיפות נמוכה"). זו בעיה שכל אחד סובל ממנה, אבל כשיש לך התמכרות יש לך עוד נתיב לברוח אליו במקום לעשות את המטלה החשובה.