אני מתחנן שתיכנסו ותקראו אני בחרדות של החיים..

לכל החברים שלי ידוע שיש לי טורט, וocd והם מקבלים אותי, ויש לי מחנכת מדהימה שמקבלת אותי ותומכת בי כמו אמא שלי ומקבלת אותי על הטורט כלכך יפה, מביאה חיבוקים כדי שאירגע. אבל איבחנו אותי על זה ואני כלכך מפחד לספר לחברים ולמחנכת והמחנכת אמרה שהיא אוהבת אותי מאוד ויותר מכולם כי אני רגיש ומיוחד ושאני כמו הבן שלה בשבילה אבל אני מפחד שאם אני אספר לה ולחברים אז כבר לא יאהבו אותי ואני שומר את זה לעצמי כבר שבועיים ומרגיש רע שאולי אני כבר לא אותו בן אדם כמו לפני כי זה משנה בי הכל, למרות שההורים שלי אומרים שסך הכל איבחנו אותי, שאני אותו יובל כמו לפני פשוט עם מידע חדש על עצמי. יש לי צו ראשון בקרוב ואני אהיה חייב לספר למחנכת שלי שיש לי כי צריך איש חינוך שיעזור בצו הראשון ואני מפחד שהיא תךסיק לאהוב אותי ושאף אחד לא יאהב אותי יותר. אני מרגיש בודד כלכך בגלל זה..