אני ממש צריכה לפרוק. סליחה על החפירה

אני במצב ממש גרוע. זה התחיל מזה שמתי שהייתי קטנה ממש אז הכרתי את סהר והיא הייתה החברה הכי טובה שלי לשבע שנים ואז יום אחד היא אמרה לי שהיא הייתה כל הזמן הזה החברה הכי טובה של נועה, נועה התעללה בי נפשית. היא עשתה מסיבות עם כולם בלעדיי, היא צחקה עליי, היא החביאה לי דברים מהתיק בהפסקות והיא באמת בן אדם נוראי. וסהר אמרה שהיא לא סובלת אותה. זה היה שקר כי היא הייתה חברה הכי טובה שלה בסתר. סהר שיקרה לי תמיד ומזה אני מרגישה שכל מי שבאמת חברה שלי סתם צוחקת עליי או משהו. אני נקשרתי ממש חזק אל סהר. זאת הייתה אהבה ראשונה בקטע *חברי* שהייתה לי. ומאז, אני בוכה כל יום, כל לילה, פרשתי מזמן מהצופים וממלא דברים. אני בקושי נפגשת עם חברות ואני בקושי ישנה בלילה. בחופש הגדול אני נכנסתי לדיכאון לא מאובחן. אני לא יצאתי מהבית, אני אכלתי מלא ואז התחלתי לבכות ולהרגיש אשמה על זה שאני אוכלת הרבה. אז אני ניסיתי לאכול פחות וזה לא עבד. השנה, התחילו לי חרדות, והתקפי חרדה. זה כל כך מפחיד. אני התחלתי לפני כמה חודשים לפגוע בעצמי כי מתי שאני בהשתוללות נפשית אז אני מוציאה את זה על אחרים אז זה מרגיע אותי. תמיד שאני בוכה אני נותת לעצמי צביטה עם הציפורן ביד כדי להפסיק לבכות. אמא שלי יודעת מההתקפי חרדה ומזה שאני בוכה מלא וממה שקרה עם סהר ונועה. אבל אני לא יספר לה את השאר. אני לא יכולה, זה קשה יותר ממה שזה נשמע. בקיצור כבר עברה שנה מאז ואני עדיין בזה והיא התקדמה וזה מרגיש כמו טראומה למרות שזה דבר כל כך קטן. אבל זה פשוט עשה לי טראומה ואני לא יודעת מתי זה יעבור. תודה למי שקרא עד לפה ולא אני לא רוצה ללכת לכאלה של בעיות נפשיות אז לא לפרסם את זה פה. תודה.