דתיים שלא שומרים חלק מהמצוות (שמירת נגיעה, צניעות..)

אני משתדל לשמור על הכול. אבל יש לי הרבה נפילות.
ןאני כן מגדיר את עצמי דתי

שואל השאלה:
נפילות זה בסדר, לכולם יש
אני מדברת על כאלה שוויתרו לעצמם מלכתחילה ואפילו אין להם מצפון על זה

זהו שזאת בדיוק הבעיה יש כאלה שמגדירים את עצמם דתיים אבל הם לא שומרים שבת וכל זה
יש כאלה שאומרים שהם רק שומרים שבת אבל מקיימים יותר מזה
אני לא יכולה להגדיר את עצמי כלכך כי אם אני אומרת שאני שומרת שבת זה לא נכון אני עושה יותר מזה אני מקיימת יותר אבל הולכת עם מכנסיים אז אני צריכה להגדיר את עצמי חילוניה? לא
אני כן חושבת שצריך לקיים גם מצוות שכוללות מראה חיצוני כמו כיפה חצאית ועוד..
אבל חיצוניות לא מגדירה

אני מתמודדת, אני עוד לומדת, מנסה להתחבר יותר, אני בתהליך התקדמות ומקווה שאני אגיע עם עצמי למקום שאני אהיה שלמה גם עם חצאית צנועה.
זה לא כזה פשוט^^^^

כל עוד אני מאמין בקב"ה אני מגדיר את עצמי דתי. ואני מאמין בו

למה להיות דתי מוגדר על פי סט חוקים ביזארי ורנדומלי, שצריך למלא באופן הדוק "בלי ליפול" כאילו זה איזה משחק, במקום להיות מוגדר על פי מה שזה במובן הכי שורשי שלו - אמונה באלוהים?

היה רב הלך מבית הכנסת, לבית באמצע כיפור.
ראה בחור יהודי במרפסת דופק פיתה של החיים.
אמר לו הרב-"אדוני אולי שכח שכיפור היום"?אמר לו הבחור אני יודע שכיפור ובכל זאת דופק פיתה!
הרים הרב את עיניו לשמים ,ואמר.אבינו תראה איזה צדיקים בנייך.יכל להתחמק בתשובתו אבל אמר את האמת בליבו.
בקיצור עזבי אותך:היושרה ,הדיבור הנקי,אהבת אדם זה העיקר.

שואל השאלה:
כל הכבוד, באמת זה ממש לא מובן מאליו^^^^

שואל השאלה:
^^^זהו שזה כן מוגדר, כי הקב"ה נתן לנו חוקים
"בלי ליפול" זה לא הגיוני וכולם נופלים, אבל בלי להשתדל זה לא הגיוני בכלל

כי זה לא מספיק רק אמונה באלוהים. אם אתה מאמין באלוהים אתה גם צריך לכבד את החוקים והמצוות שהציב.
הכי קל לומר אני מאמין אז אני דתי. גם להאמין זה לא כזה קל אבל זה לא הכל^^^^

שואל השאלה:
אם זה ניסיון אז צריך להתמודד ולא מהתחלה להגיד זהו אני לא הולכת צנוע

אני כן מגדירה את עצמי כדתיה כי זה שאני הולכת לא צנוע לא מבטל את כל שאר המצוות שאני עושה.
כולם גם הכי צדיקים תמיד בתהליך של התקדמות וניסיון. וזה הניסיון שאני מתמודדת איתו. לא אומר שאני לא דתיה

זה די בחירה שלהם והם יכולים להגדיר את עצמם כדתיים

שואל השאלה:
ממש מסכימה איתך

אין אחד שמקיים הכל,תשכחו מזה.
העיניין הוא לפי המאמץ איזה כלים קיבלת ולאן הגעת.למשל בחור צנום וחלש,התאמן שנים והיום עושה מתח 12.לעומת אחר שנולד חזק ובלי לעשות הרבה עושה 20.ה12 נחשב יותר.בודקים כמה השתדלת,ולא מה עשית.

ולמה להיות דתי הפך להיות כזה מועדון אקסקלוסיבי ואנשים "מתחרים" מי יותר שומר ומי יותר דתי? למה אי אפשר לקבל את כל מי שבלב שלם מאמין שקיים אלוהים?

הם חושבים שזה הולך על פי משפחות שלהם, זאת טעות.

אמונה באלוקים - היא יסוד להכל, אבל להיות דתי- זה לשמור את על החוקים שלו, לא ראק להאמין שהם קיים (וודאי שהם קיימים, זאת לא שאלה בכלל).

ברור שלא כולם עושים הכל, א. נשים לא יכולות לקיים מצוות של גברים (ולהפך)
ב. מצוות שתלויות בארץ - מה עם אלו שבחו"ל?
ג. כהנים בבית המקדש, קרבנות.. אין היום.
ואלה רק כמה דוגמאות.
אין כזה דבר "להגדיר את עצמך דתי" או שאתה דתי או שאתה לא.
אין כזה דבר לקיים חלק מהתורה והמצוות, גם אם קשה.
אם קשה ,וכן קשה לפעמים ואם יש נפילות, וכן יש נפילות אז לפחות להשתדל להשתפר ולהתקדם בתור בנאדם.
כי ברגע שאתה לא בעליה אתה תיהיה בירידה.

חוץ מזה שעבירה גוררת עבירה נכון יכול להיות שזה מתחיל הצניעות אבל אחר כך זה יכול להתגלגל לדברים אחרי כמו לאכול לא כשר או לא לשמור שבת ח"ו. אדם דתי *מאמין* מקיים הכל. ואם לא אז לפחות משתדל לקיים הכל.

גאה בך שאת שומרת נגיעה .
חזקי ואמצי !

אנונימית את אומרת את זה כאילו זה סותר זה את זה
ואני חושבת שללכת בצורה מסוימת זה גם אמירה
ואם מישהי/ו הולכים בצורה שזה נראה שהם חילונים, זאת אמירה

האמונה ודרך ארץ זה הכי חשוב, אני חושבת שזה מה שאת שוכחת- דרך ארץ קדמה לתורה. ויש הרבה ששוכחים את זה.

את צודקת, אך אחדד את ההגדרה

מישהי שנופלת בשמירת נגיעה ועושה תשובה כל פעם - דתיה
מישהי שלא בא לה לשמור נגיעה ואפילו לא מנסה וזה לא מחייב אותה מבחינתה - לא דתיה

יש מושג שנקרא מומר לדבר אחד שפירושו שאדם מסויים לא מקיים דבר מהתורה במזיד ובעקביות, ויש גם מומר לכל התורה כולה.. אדם שמומר לדבר אחד לא נאמן על אותו עניין.
כמו שחייל יאמר הכל אני עושה רק לא את הפקודה ההיא.. כבר נפגמה נאמנותו.