אני לא מבינה למה אין גבר שהוא באמת טוב, ישר, ערכי ולא אגואיסט או שטחי.

כשהייתי בצבא, היה מישהו שמצא חן בעיניי. היה נדמה לי שגם אני מוצאת חן בעיניו. פעם אחת דיברנו והוא הסתכל על הידיים שלי זמן די ארוך מהרגיל, היה לי שם שיער. שלא הספקתי להוריד. ומאז לא דיבר איתי יותר.
הוא אשכנזי שגדל במושב אשכנזי ואני בטוחה במיליון אחוז שהוא לא רגיל לראות שיער על גוף של נשים.. אבל אני מזרחית וזה מה יש.
עכשיו כשאני בתואר, היה מישהו שמצא חן בעיניי. פעם אחת דיברנו מקרוב והמבט שלו נתקע על חצקון אחד שהיה לי.
אני לא בחורה מוזנחת. אבל גם לא מושלמת עם עור מושלם.
אלו דוגמאות קטנות אבל מרגיש לי שככה זה גברים, מעולם לא היה לי חבר ואני בת 23. ואין לי מושג למה כי אני לא בן אדם כזה מכוער או גרוע. אני מנומסת, נחמדה, עוזרת לאחר, לא ברברית. אבל זה נראה שגברים נמשכים לבנות הבאמת רעות. מה דעתכם?