21 תשובות
אני רוצה שאשתי לעתיד בע"ה תהיה מיוחדת
בעיקרון זה שאני דתי גרם לי להתחיל לשמור נגיעה אבל עם השנים הבנתי גם למה ובמיוחד כשהייתי בתוך זוגיות וזה היה קשה אז הבנתי את המשמעות ואת החשיבות של זה
לא שומרת אבל מאוד רוצה יש בזה משהו מדהים שאת פשוט שומרת את עצמך רק לגבר אחד ויש משהו כל כך טהור שאת בזוגיות עצמה ואת לא יכולה לגעת בגבר שלך והוא לא בך
הוא פשוט רוצה אותך לא בגלל הקטע הפיזי אלא באמת אך ורק בגלל הנפש
הוא פשוט רוצה אותך לא בגלל הקטע הפיזי אלא באמת אך ורק בגלל הנפש
להרגיל את עצמי לא להסתכל עליהם ועל אנשים רק חיצונית, ולא להתמקד בזה..
וכשנוגעים פעם אחת זה מוביל ליותר מרק נגיעה אחת (יש כאלה שיוכלו להעיד , זה נכון)
יש למגע הרבה כוח, יותר ממילים, לדוגמה
לכן צריך להבין איפה עובר הגבול
וכשנוגעים פעם אחת זה מוביל ליותר מרק נגיעה אחת (יש כאלה שיוכלו להעיד , זה נכון)
יש למגע הרבה כוח, יותר ממילים, לדוגמה
לכן צריך להבין איפה עובר הגבול
שואל השאלה:
נראה לכם יש זוגות שמחזיקים במשך הרבה שנים ועדיין שומרים נגיעה? או שכנראה הם ממהרים להתחתן וזהו?
נראה לכם יש זוגות שמחזיקים במשך הרבה שנים ועדיין שומרים נגיעה? או שכנראה הם ממהרים להתחתן וזהו?
אולי לא הרבה אבל יש בטח
^^^
אני חושבת שאצל רוב הדתיים שומרי נגיעה אין סיבה להישאר בזוגיות בלי להתחתן.
כאילו, מכירים מקסימום חצי שנה. אם הולך הם יתחתנו. אם לא אז לא
אני חושבת שאצל רוב הדתיים שומרי נגיעה אין סיבה להישאר בזוגיות בלי להתחתן.
כאילו, מכירים מקסימום חצי שנה. אם הולך הם יתחתנו. אם לא אז לא
שואל השאלה:
אבל נגיד זוגות שביחד מהתיכון כזה ושומרים נגיעה
אבל נגיד זוגות שביחד מהתיכון כזה ושומרים נגיעה
אני הייתי בזוגיות במשך שנתיים וקצת ועדיין שמרנו נגיעה ואם לא הייתי עובר דירה כנראה שלא היינו נפרדים זה קשה אבל עוברים את זה ואם אתה עושה את הזוגיות הזאת בשאיפה לחתונה אז אתה מצליח לשמור נגיעה כמו שצריך
שאני חושב שקשר בין בעל ואישה זה משהו מאוד חשוב
גם מצד התורה והמצוות נראה לי שנישואים בריאים ושמורים זה התכלית שלי בסוף ובלי זה אני לא בן אדם שלם בלי אישה שתשלים אותי ואני אותה
גם מצד העובדות אני רואה שאנשים כמו הסבים וסבתות שלנו שיותר הקפידו בתחומים האלה יש להם נישואים מדהימים ברוך ה בלי עין הרע והיום כשאנחנו יותר פתוחים אנשים דווקא מתגרשים הרבה יותר
גם מצד התורה והמצוות נראה לי שנישואים בריאים ושמורים זה התכלית שלי בסוף ובלי זה אני לא בן אדם שלם בלי אישה שתשלים אותי ואני אותה
גם מצד העובדות אני רואה שאנשים כמו הסבים וסבתות שלנו שיותר הקפידו בתחומים האלה יש להם נישואים מדהימים ברוך ה בלי עין הרע והיום כשאנחנו יותר פתוחים אנשים דווקא מתגרשים הרבה יותר
כי זה חובה ומצווה שה' ציווה עלינו
יש לזה בלי קשר המון פלוסים והמון המון דברים טובים יפים וטהורים שזה מביא וזה יגרום לנישואין להיות יותר טובים ובקדושה. אבל למה אני עושה את זה ומה גורם לי לעשות את זה- כי ה' ציווה
כאילו זה כמו שתשאלי מה גורם לי לשמור שבת.. בלי קשר לזה ששבת זה דבר מדהים מדהים מדהים שאני ממש מרחם על מי שלא מרגיש כמה טוב יש בשבת, הסיבה שעושים את זה כי ה' ציווה :)
יש לזה בלי קשר המון פלוסים והמון המון דברים טובים יפים וטהורים שזה מביא וזה יגרום לנישואין להיות יותר טובים ובקדושה. אבל למה אני עושה את זה ומה גורם לי לעשות את זה- כי ה' ציווה
כאילו זה כמו שתשאלי מה גורם לי לשמור שבת.. בלי קשר לזה ששבת זה דבר מדהים מדהים מדהים שאני ממש מרחם על מי שלא מרגיש כמה טוב יש בשבת, הסיבה שעושים את זה כי ה' ציווה :)
שואל השאלה:
כן אבל יש הרבה דברים שה' ציווה ולצערי אני לא עושה את כולם.. ואף אחד לא מקיים את כל המצוות. כמובן שאני עושה גם כי ה' ציווה אבל יש משהו שמניע לעשות את זה דווקא, איזושהי הבנה של מטרת הציווי (כמובן אבל שלא הכל המוח האנושי מסוגל להבין)
וגם ביחס לשמירת שבת לדעתי מצוות שמירת נגיעה היא הרבה יותר קשה ויש מניע מסוים לקיום המצווה
כן אבל יש הרבה דברים שה' ציווה ולצערי אני לא עושה את כולם.. ואף אחד לא מקיים את כל המצוות. כמובן שאני עושה גם כי ה' ציווה אבל יש משהו שמניע לעשות את זה דווקא, איזושהי הבנה של מטרת הציווי (כמובן אבל שלא הכל המוח האנושי מסוגל להבין)
וגם ביחס לשמירת שבת לדעתי מצוות שמירת נגיעה היא הרבה יותר קשה ויש מניע מסוים לקיום המצווה
^ ברור אני גם לא שומר הכל ושמירת נגיעה גם לי יותר קשה בהרבה
אבל שאלת למה- כי השם ציווה
מה מניע אותי לשמור ולמה זה נראה לי חשוב- זה כבר שאלה אחרת
אבל שאלת למה- כי השם ציווה
מה מניע אותי לשמור ולמה זה נראה לי חשוב- זה כבר שאלה אחרת
שומרת נגיעה
א. כי זה מצווה, כי ככה ה' ציווה
ב. האמת שבהתחלה לא הבנתי כל כך את המניע, עם הזמן הבנתי מה עומד מאחורי שמירת נגיעה יותר טוב ואממ... כן עכשיו אני שומרת נגיעה לא מתקרבת למה שלא צריך
א. כי זה מצווה, כי ככה ה' ציווה
ב. האמת שבהתחלה לא הבנתי כל כך את המניע, עם הזמן הבנתי מה עומד מאחורי שמירת נגיעה יותר טוב ואממ... כן עכשיו אני שומרת נגיעה לא מתקרבת למה שלא צריך
כי זאת הלכה בשולחן ערוך ואני לא צריך לחפש סיבות לזה כדי לשמור ומקסימום כדי להשכיל ולתת מוטיבציה ולא הייתי מסווג שומרי נגיעה כסוג מסוים של דתיים כי זה חלק מהדת וברור שדתי אמיתי אמור לשמור את זה
התשובה הקצרה היא- כי זו הלכה, הלכה מהלכות נידה.
לגבי זה שאת לא מצליחה לשמור על כל ההלכות, הגאון מווילנא סיפר על עצמו שהוא הגיע למדרגת הנקיות שבספר 'מסילת ישרים', כלומר שהוא הגיע לדרגה שהוא מקיים הכל מבלי יוצא מן הכלל. ובזה היו משבחים אותו, כי כמעט אף אדם לא מגיע למדרגה זו בשלימות. יש לכל הלכה פרטים ופרטי פרטים עד לבלי סוף (סתם דוגמה- שיהיו הפנים לכיוון המזרח בעת ברכת הלבנה, או להצמיד 'גאל ישראל' לתחילת תפילת שמונה עשרה, אלו הלכות שיש מצב שחלק גדול מהציבור אפילו לא מודע אליהם, מלבד מה שלזכור אותם בשעת מעשה או לדייק בהם וכו' לא תמיד קל ברמה הפרקטית כלל), אבל זה לא אומר שבגלל שאין לנו יכולת לקיים את כולם, לא נשאף לקיים את כולם, כל מה שנוכל, ואין כוונתי לחומרות וכדו' כלל, אלא לבסיס ההלכה, היינו מה שההלכה מצווה בקו ההלכתי שבו האדם הולך בו, מבלי להוסיף על זה ומבלי לגרוע, זו השאיפה הראויה לאיש היהודי (כשיגיע אדם לשם, למדרגת הגאון מווילנא, נוכל לדבר על שאיפות להמשיך אליהם, עד אז- מה טוב ומה נעים לאדם להיצמד להלכה).
לגבי הבנה של הציווי, גם אם יש טעמים להלכה, הם לא הטעמים היחידיים, על פי רוב במצוות דאורייתא, אין בהם כמעט טעם אנושי כלל, מלבד מה שגילו לנו חז"ל ברוח קודשם או במסורת הלכה למשה מסיני, ומה שמצינו בספרי המצוות ובכתבי האריז"ל וכדו', זה אינו טיפה מן הים מטעמיהם באמת, כי הם נגזרו בגזירת הבורא, שהוא אינסופי, ולכל גזירה שלו, גם היא אינסופית, ויש לה אין סוף טעמים הנסתרים מאיתנו, המוגבלים תחת גדר ה'סוף'.
[ואפילו מצוות דרבנן, הסיבה שלא אומרים 'בטל טעם בטלה תקנה' הוא משום שגם חז"ל כשתיקנו, לא אמרו אלא הטעם שהכי יהיה מתקבל לבני דורם, אבל באמת היו להם עוד טעמים רבים שלא טרחו לפרט, ועל כן לא בטלו תקנותיהם אלא אם מצינו שהם עצמם הורו שהתקנה בטלה בחסרון הטעם שהם נתנו (ויש גם בהחלט מקומות כאלו שבהם הם אמרו שהטעם ההוא הוא טעם יחידני, וכדוגמת מים מגולים או ימי נישואין שהיו בזמן תקנות עזרא וכו').
ואפשר שגם להם היו טעמים שהיו מעבר לגבולות המוח האנושי, שהם עצמם ז"ל היו מעבר לכל גדר אנושי, גם אם נשארו מוגבלים לערך הבורא, בערכנו הם אינם בבחינת 'מוגבלים' כי אם במגבלה השואפת לאפס (והכל הולך אחר העצם המיוחס)].
ובוודאי שזו מצווה שקשה, לפחות למי שלא רגיל לשמור עליה, מי שמורגל במגע, קשה לו בלא מגע. זה כמו שמי שמורגל לשמור שבת כי הוא שומר שבת מלידה, לעומת אדם שנולד לבית חילוני, שמירת שבת היא אינה בגדר נסיון לערך נסיונו של האדם החילוני, אף שבאמת יתכן שגם לו היו נסיונות, על דרך הכלל, ההרגל החא כוח חזק, ואכן עיקר קניית ההרגל הוא בילדותו של האדם, אמנם לא נמנע אדם מלקנות לעצמו הרגת וטבע חדש לכל אורך ימיו, ואפילו דבר זה אינו מיוחד ליהודים או להידות או לשום עם אחר, שקניית הרגלים ושינוי הרגלים (יחד עם הנפילות שבתחילה מחמת חוסר ההרגל, גם הם יעברו עם הזמן), הוא דבר ששייך אצל כל ברייה, אפילו אצל בעלי החיים. אלא שמה טוב שיקנה אותם האדם מוקדם ככל שניתן לו ולא יתעכב, מלבד מה שבכך מפסיד זמן של קניית ההרגל, גם משתקע יותר בהרגלו הישן ויהיו עליו קשה יותר לשנות ההרגל, וגם ככל שמזקין אדם, קשה עליו לשנות ההרגל גם כן.
על זה אמרו חז"ל- 'מי שפיו מסריח משום, ימשיך ויאכל שום?' כי באמת אם יפסיק האדם מאכילת השום, לאט לאט מאיליו, מבלי שישים לב, ריח השום יחלוף ושוב לא יסריח פיו.
כוונתי בזה, שגם ההרגל, עם הזמן, מבלי שתשימי לב, תקבלי את אותו ההרגל או לפחות תשיגי אותו (שקיבול הוא בחינת קניין גמור, וכמו מים בכלי קיבול שאין להם בדרך הטבע יכטלת לצאת ממנו אם לא בהתערבות חיצונית, אבל השגה, אדם יכול להשיג דבר מה ויכול גם לאבד אותו, כי באמת אדם יכול לקנות הרגלים ולאבדם ע"י הרגלת עצמו להיפוכם או להרגל הסותר אותם, אך באמת זו לא חרב נגד האדם, אלא זהו כוח דו כיווני לו).
וכל זה, אפילו לפני שמתחילים לדבר על נושא ההשתדלות שהוא בעל ערך מצד עצמו, ואפילו בעל ערך גבוה מהמעשה אשר יעשה לבסוף (תלוי באיזה מישור הדיון).
לגבי זה שאת לא מצליחה לשמור על כל ההלכות, הגאון מווילנא סיפר על עצמו שהוא הגיע למדרגת הנקיות שבספר 'מסילת ישרים', כלומר שהוא הגיע לדרגה שהוא מקיים הכל מבלי יוצא מן הכלל. ובזה היו משבחים אותו, כי כמעט אף אדם לא מגיע למדרגה זו בשלימות. יש לכל הלכה פרטים ופרטי פרטים עד לבלי סוף (סתם דוגמה- שיהיו הפנים לכיוון המזרח בעת ברכת הלבנה, או להצמיד 'גאל ישראל' לתחילת תפילת שמונה עשרה, אלו הלכות שיש מצב שחלק גדול מהציבור אפילו לא מודע אליהם, מלבד מה שלזכור אותם בשעת מעשה או לדייק בהם וכו' לא תמיד קל ברמה הפרקטית כלל), אבל זה לא אומר שבגלל שאין לנו יכולת לקיים את כולם, לא נשאף לקיים את כולם, כל מה שנוכל, ואין כוונתי לחומרות וכדו' כלל, אלא לבסיס ההלכה, היינו מה שההלכה מצווה בקו ההלכתי שבו האדם הולך בו, מבלי להוסיף על זה ומבלי לגרוע, זו השאיפה הראויה לאיש היהודי (כשיגיע אדם לשם, למדרגת הגאון מווילנא, נוכל לדבר על שאיפות להמשיך אליהם, עד אז- מה טוב ומה נעים לאדם להיצמד להלכה).
לגבי הבנה של הציווי, גם אם יש טעמים להלכה, הם לא הטעמים היחידיים, על פי רוב במצוות דאורייתא, אין בהם כמעט טעם אנושי כלל, מלבד מה שגילו לנו חז"ל ברוח קודשם או במסורת הלכה למשה מסיני, ומה שמצינו בספרי המצוות ובכתבי האריז"ל וכדו', זה אינו טיפה מן הים מטעמיהם באמת, כי הם נגזרו בגזירת הבורא, שהוא אינסופי, ולכל גזירה שלו, גם היא אינסופית, ויש לה אין סוף טעמים הנסתרים מאיתנו, המוגבלים תחת גדר ה'סוף'.
[ואפילו מצוות דרבנן, הסיבה שלא אומרים 'בטל טעם בטלה תקנה' הוא משום שגם חז"ל כשתיקנו, לא אמרו אלא הטעם שהכי יהיה מתקבל לבני דורם, אבל באמת היו להם עוד טעמים רבים שלא טרחו לפרט, ועל כן לא בטלו תקנותיהם אלא אם מצינו שהם עצמם הורו שהתקנה בטלה בחסרון הטעם שהם נתנו (ויש גם בהחלט מקומות כאלו שבהם הם אמרו שהטעם ההוא הוא טעם יחידני, וכדוגמת מים מגולים או ימי נישואין שהיו בזמן תקנות עזרא וכו').
ואפשר שגם להם היו טעמים שהיו מעבר לגבולות המוח האנושי, שהם עצמם ז"ל היו מעבר לכל גדר אנושי, גם אם נשארו מוגבלים לערך הבורא, בערכנו הם אינם בבחינת 'מוגבלים' כי אם במגבלה השואפת לאפס (והכל הולך אחר העצם המיוחס)].
ובוודאי שזו מצווה שקשה, לפחות למי שלא רגיל לשמור עליה, מי שמורגל במגע, קשה לו בלא מגע. זה כמו שמי שמורגל לשמור שבת כי הוא שומר שבת מלידה, לעומת אדם שנולד לבית חילוני, שמירת שבת היא אינה בגדר נסיון לערך נסיונו של האדם החילוני, אף שבאמת יתכן שגם לו היו נסיונות, על דרך הכלל, ההרגל החא כוח חזק, ואכן עיקר קניית ההרגל הוא בילדותו של האדם, אמנם לא נמנע אדם מלקנות לעצמו הרגת וטבע חדש לכל אורך ימיו, ואפילו דבר זה אינו מיוחד ליהודים או להידות או לשום עם אחר, שקניית הרגלים ושינוי הרגלים (יחד עם הנפילות שבתחילה מחמת חוסר ההרגל, גם הם יעברו עם הזמן), הוא דבר ששייך אצל כל ברייה, אפילו אצל בעלי החיים. אלא שמה טוב שיקנה אותם האדם מוקדם ככל שניתן לו ולא יתעכב, מלבד מה שבכך מפסיד זמן של קניית ההרגל, גם משתקע יותר בהרגלו הישן ויהיו עליו קשה יותר לשנות ההרגל, וגם ככל שמזקין אדם, קשה עליו לשנות ההרגל גם כן.
על זה אמרו חז"ל- 'מי שפיו מסריח משום, ימשיך ויאכל שום?' כי באמת אם יפסיק האדם מאכילת השום, לאט לאט מאיליו, מבלי שישים לב, ריח השום יחלוף ושוב לא יסריח פיו.
כוונתי בזה, שגם ההרגל, עם הזמן, מבלי שתשימי לב, תקבלי את אותו ההרגל או לפחות תשיגי אותו (שקיבול הוא בחינת קניין גמור, וכמו מים בכלי קיבול שאין להם בדרך הטבע יכטלת לצאת ממנו אם לא בהתערבות חיצונית, אבל השגה, אדם יכול להשיג דבר מה ויכול גם לאבד אותו, כי באמת אדם יכול לקנות הרגלים ולאבדם ע"י הרגלת עצמו להיפוכם או להרגל הסותר אותם, אך באמת זו לא חרב נגד האדם, אלא זהו כוח דו כיווני לו).
וכל זה, אפילו לפני שמתחילים לדבר על נושא ההשתדלות שהוא בעל ערך מצד עצמו, ואפילו בעל ערך גבוה מהמעשה אשר יעשה לבסוף (תלוי באיזה מישור הדיון).
זה שזו אחת מהמצוות שהשם ציווה אותי
^
האמת שזו מחלוקת, השו"ע בבית יוסף השאיר את זה בצריך עיון לגבי שמירת נגיעה בפיקוח נפש, ולכן כתב הש"ך שבפיקוח נפש יהיה מותר מצד 'ספק יהרג ואל יעבור- יעבור ואל יהרג' אלא שצריך כפרה
ולדעת הרמ"א שפשט את הספק וכתב שזה מותר לגמרי במקום פיקוח נפש, זה עדיין איסור דרבנן, לעומת אינטרנט שזה גזירה חדשה שנגזרה לאחר דור הגאונים/לאחר חתימת הש"ס ונקרא בלשון הפוסקים 'הנהגה בעלמא' (תלוי אם הגאונים יכלו לגזור גזירות חדשות או רק אמוראים, גם נושא שיש בו מחלוקות אם יש בו מחלוקות), [אלא אם נאמר שגם הוא סובר שזה איסור דאורייתא אלא שנידה אינה מאיסורי עריות אלא איסור נפרד כשאר איסורי דאורייתא כשבת ושמיטה וכו' שהם איסורים נפרדים שאינן קשורים למילתא דעריות, שיש באמת שסוברים כך שזה לא מילתא דעריות].
עריכה: זה בפשטות הדברים, אבל יש בזה מחלוקות על גבי מחלוקות, זה אחד הנושאים היותר מסועפים בהלכה שראיתי עד כה.
האמת שזו מחלוקת, השו"ע בבית יוסף השאיר את זה בצריך עיון לגבי שמירת נגיעה בפיקוח נפש, ולכן כתב הש"ך שבפיקוח נפש יהיה מותר מצד 'ספק יהרג ואל יעבור- יעבור ואל יהרג' אלא שצריך כפרה
ולדעת הרמ"א שפשט את הספק וכתב שזה מותר לגמרי במקום פיקוח נפש, זה עדיין איסור דרבנן, לעומת אינטרנט שזה גזירה חדשה שנגזרה לאחר דור הגאונים/לאחר חתימת הש"ס ונקרא בלשון הפוסקים 'הנהגה בעלמא' (תלוי אם הגאונים יכלו לגזור גזירות חדשות או רק אמוראים, גם נושא שיש בו מחלוקות אם יש בו מחלוקות), [אלא אם נאמר שגם הוא סובר שזה איסור דאורייתא אלא שנידה אינה מאיסורי עריות אלא איסור נפרד כשאר איסורי דאורייתא כשבת ושמיטה וכו' שהם איסורים נפרדים שאינן קשורים למילתא דעריות, שיש באמת שסוברים כך שזה לא מילתא דעריות].
עריכה: זה בפשטות הדברים, אבל יש בזה מחלוקות על גבי מחלוקות, זה אחד הנושאים היותר מסועפים בהלכה שראיתי עד כה.
^^ דעה רווחת שנגיעה של חיבה היא איסור דאורייתא ויש מדרש ששם מצוין שהקדוש ברוך הוא עצמו אסר לגעת אישה שהיא לא אישה שלנו: אמר הקדוש ברוך הוא: כשם שאם נדר נזיר שלא לשתות יין אסור לאכול ענבים לחים ויבשים ומשרת ענבים וכל היוצא מגפן היין, אף אשה שאינה שלך אסור ליגע בה כל עיקר, שכן שלמה אומר (משלי ו, כז-כט) "היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה... כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה", לכך סמך הקדוש ברוך הוא פרשת נזיר לפרשת סוטה, שהן דומות זו לזו, וכל מי שנוגע באשה שאינה שלו מביא מיתה על עצמו, שנאמר (שם ז, כו) "כי רבים חללים הפילה", וכתיב (שם ה, ה) "רגליה יורדות מות שאול צעדיה יתמוכו" (שמות רבה טז, ב)
אני אישית לא שומרת אבל אני מבינה למה, כי רוצים לשמור את הרגע של המגע הזה לאחרי החתונה ואז זה הופך את החתונה למשהו מיוחד , וגם לא עושים דברים מסוימים לפני החתונה ....
בדיוק.
ברגע שאני מבינה שהגוף שלי הוא מיוחד ומדהים והוא לא הפקר הרצון הטבעי הוא לשמור עליו לאחד ויחיד בעז"ה :)
חוץ מזה ששמירת נגיעה גורמת לקשר להיות מאוד עמוק, כי דווקא בגלל שמגע מחבר אפשר להתבלבל ולהתחבר לחיצוניות ולפספס את הפנימיות. כששומרים נגיעה חייבים להפגש קודם עם הפנימיות, שזה בסוף העומק שמחזיק את הקשר ואז אפשר להוסיף אחרי החתונה את המגע שכמובן חשוב גם :)
וכמובן שזאת הלכה אז חייבים. אבל ברגע שמבינים את הטעם זה מחבר ויש רצון אמיתי גם לקיים אותה.
ברגע שאני מבינה שהגוף שלי הוא מיוחד ומדהים והוא לא הפקר הרצון הטבעי הוא לשמור עליו לאחד ויחיד בעז"ה :)
חוץ מזה ששמירת נגיעה גורמת לקשר להיות מאוד עמוק, כי דווקא בגלל שמגע מחבר אפשר להתבלבל ולהתחבר לחיצוניות ולפספס את הפנימיות. כששומרים נגיעה חייבים להפגש קודם עם הפנימיות, שזה בסוף העומק שמחזיק את הקשר ואז אפשר להוסיף אחרי החתונה את המגע שכמובן חשוב גם :)
וכמובן שזאת הלכה אז חייבים. אבל ברגע שמבינים את הטעם זה מחבר ויש רצון אמיתי גם לקיים אותה.