המעשה המוסרי הוא זה שיוצר את מירב האושר למספר הגדול ביותר של אנשים?

היגון רב בדבריך

כן בגלל שרוב האנשים מוסריים וזה משמח אותם שמוסר נהפך לנפוץ יותר ויותר הדבר עלול לגרום לסיכוי של האושר לגדול ולמנוע מכשולים עם זאת יש מצב שגם יעשה אפקט הפוך אבל אין לי כוח לנתח את זה סורי

בהתחלה הנחתי שכן אבל במובן של rule utilitarianism, תוך מחשבה ש-act utilitarianism זו לא תועלתנות אמיתית.
אבל לאחרונה שמעתי על כמה דוגמאות שגם לא מסתדרות עם rule utilitarianism כתורה מוסרית. אז אני בספקות.

ברור שלא

בטווח האבסולוטי כן אבל אין לנו את הכלים לדעת מה יבטיח את שלמותו

ממש לא, אבל אתה לא רחוק.

המעשה הכי טוב שאפשר לעשות הוא זה שיוצר את מירב האושר לאדם אחד, עצמך.

כמובן ההצדקה לכך היא הזכות לחיים שהיא אינדבידואלית ואין לה קשר לאחרים.
ולמעשה אם כל אדם יפעל כמיטב יכולתו עבור עצמו, אז הוא יפיק הרבה יותר אושר מאשר שאחרים יוכלו להעניק לו (כי הם לא מבינים אותו ואין להם את אותה מוטיבציה כמוהו וכו'), ואם כולם ינהגו כך אז כולם יהיו הרבה יותר מאושרים. (מאשר האלטרנטיבה בה אנשים מקריבים מעצמם כדי להפיק אושר לאחרים ואז כולם תלויים באחרים בשביל סיפוק ויהיה להם הרבה פחות משהיו יכולים להשיג בעצמם)

העיקרון הזה נקרא תועלתנות. הבסיס שלו פשוט: המעשה המוסרי הוא זה שמייצר את מירב האושר למספר הגדול ביותר של אנשים.
במקום לחפש חוקים מופשטים או שאלות של צדק אבסולוטי, המוסר נמדד לפי התוצאה בשטח. אם פעולה מסוימת מביאה תועלת גדולה לרוב האוכלוסייה, היא נחשבת מוסרית גם אם היא דורשת הקרבה של המיעוט. זה מוסר מתמטי וקר: לא מסתכלים על כוונות, אלא על השורה התחתונה.

חולקת עליך האנונימי מעליי, תועלתנות כפי שתיארת יכולה להיות מקומית בלבד ומזיקה לטווח הארוך באין כלים לחיזוי מוחלט, ולכן דעתך מסוכנת בעיניי

צודקת לחלוטין לגבי מגבלות החיזוי. לכן השאלה היא לא אם 'לחשב', אלא מהם הכללים שצריכים להנחות אותנו כדי לא להפוך למוסר מסוכן. מה הקו האדום שלך האם יש עקרון מוסרי שצריך להישמר גם כשברור שהתוצאה תהיה פחות טובה?