יש לי שאלה על אדם וחווה (מהתנ"ך)

כי התנ"ך נכתב פעם והסיפור קרה בראשית הקיום וזו הייתה תקופה שרק גברים עבדו ממש בשדה וכו'

הנשים שכיבכול עובדות כמו גברים זה דבר שהתפתח רק בשנים האחרונות זה לא משתווה ל5000+ שנה שזה עבד אחרת.
אבל גם אז העונשים זה לא מילולית שהבעל יעבוד והאישה לא, בסוף כל הסיפור הזה רוחני שבא להעביר מסר מסוים.
שהבעל הוא האחד שיותר יציב רגשית ופיזית ושכולם נשענים עליו ושדווקא הוא האחד שיותר פועל ואקטיבי עם כל העולם החיצוני וההישרדות.
ודווקא הנשים הן האלה שאחראיות על היציבות החינוך והתמיכה האמיתית, על החינוך ההמשכיות ומי שמחזיקות ומייצבות את הגברים וכו.
אין עונש שהוא גרוע יותר/טוב יותר
בסוף בשניהם יש קשיים, יש גברים שיחוו יותר קושי מנשים ולהפך

סיפור אדם וחווה הוא מעין משל שבא להסביר כיצד נולד הסבל האנושי.
הוא לא מציין סבל חדש, אלא פשוט מסביר את הקיים, ומנסה להבהיר מדוע הוא כאן.

כתשובה מהכיוון האמוני, בספר אדם וחווה ברור יותר כי האישה "חטאה בקלות ואז החטיאה את האדם", משמע גם חטאה בחטא זהה לשל האדם וגם של הנחש.

לגבי הנחש: הוא לא החיה שנקראת נחש, יש פרשנים אומרים שהוא מסמל את היצר.
בעולם העתיק הפרנסה היתה מוטלת על הגבר. זה לא שסתם קשה להתפרנס, האדמה התקללה וחיי האדם הופכים להיות חיי מאמץ והישרדות, במקום חיים של נחת ועיסוק בדברים נעלים.

גברים עובדים בעבודות פיזיות, גברים נלחמים, גברים סוחבים