מה הדבר שהכי קשה לכם להתמודד איתו, ומה עשיתם בקשר לזה?

הייתי חולה במשך מעל לחצי שנה ולא הגעתי לביה"ס בכלל באותה חצי שנה
לא יצאתי מהבית
לא התראתי עם חברים שלי
לא הייתי מספיק חזקה לצחצח שיניים בבוקר או להבריש את השיער
במקביל לכל זה, "חברה" שלי, העתיקה ממני במבחן מילה במילה, והאשימה אותי, וכי הייתי חולה לא יכולתי להגן על עצמי

מה עשיתי? בכיתי והתאבלתי
אבל אחרי ביה"ס נלחמתי נגד הגוף שלי, עם עזרה של חברים שלי וכן הצלחתי לקום :)
ומאז החלה מגמת שיפור במצב הבריאותי שלי

לצאת מהאיזור נוחות שלי ולהפסיק להיות בן אדם מעופף.
אבל מתי שבכיתה י"ב אבא שלי התאשפז בבית חולים בגלל זיהום בגב והייתי צריך גם להשקיע בעצמי וגם לעזור לתחזק את הבית-
זה נתן לי את הכאפה להתעורר על עצמי והתחלתי לעבוד קשה בכל תחום שהוא

להיות בתול - לא עשיתי שום דבר בנושא

האמת שיש הרבה דברים שמעסיקים אותי לאחרונה, ואני בעיקר מנסה לחשוב חיובי ולבוא בגישה של מחר יום חדש והכול יהיה בסדר.
זה לא תמיד קל, ויש גם נפילות בדרך, אבל לומדים מהן, קמים וממשיכים הלאה.

שואל השאלה:
פ@ק אנשים. אתם נותנים לי השראה. על החוזק הנפשי הרצון לא לוותר.

^שמחה לשמוע
גאה בך אלוף!