7 תשובות
איפו?
שואל השאלה:
מתגעגעת לחיוך, מתגעגעת לתקופות היותר יפות שלי, לרגעים שהייתי צוחקת בלי לעשות חשבון, לשנינות שהייתה בי, לכיפיות שהוצאתי מעצמי לכל אחד שבא לדבר איתי, מתגעגעת לעצמי, השתנתי ואני מרגישה את זה, יותר רצינית, יותר מחושבת, דכאונית, כל דבר מחזיר אותי אחורה, תוכנית עצובה, קטע עצוב מסרט, שיר, כל דבר הכי קטן גורם לי לחזור אחורה ולהיזכר כמה החיים שלי לא כאלה מושלמים כמו שהיו, אני לא מבקשת כלום, רק את החיוך שלי בחזרה, אני מתגעגעת לעצמי ואף אחד לא יכול לעזור לי בזה, אני מרגישה אבודה בתוך מבוך בלי מוצא, בו לאף אחד אין דרך לעזור לי, הצעות נראות לי מכל כיוון אבל ברגע שאני מתקרבת, הן נעלמות כלא היו בכלל. אני חושבת לעצמי האם בכלל יש מוצא? או שזה בעצם רק חלום שלא נועד להתגשם לעולם... אני מפחדת לפעול, מפחדת להכאיב לעצמי שוב, מפחדת להתחבר לאנשים יותר מידי אבל עושה את זה בכוח, בכל זאת, גם אני צריכה חברה, מפחדת לשעמם, שוב מתרחקת. לא מבינה איך בכלל הגעתי לכל המצב הזה, זאת לא אני! אני לא כזאת! לא מבינה... ואני רואה את כל האנשים שהכאיבו לי עם חיוך ענק על הפנים, נזכרת בכל מה שעברתי בגללם והדמעות עולות לי, אבל אני לא מוכנה להישבר מולם שוב. זה לא מגיע להם, לא יראו אותי שוב נשברת, לא בגללם. בחיים לא איחלתי למישהו דבר רע, אני לא נקמנית, אני יודעת את זה, אבל אני חושבת על זה, מסתכלת עליהם ומשהו בתוכי חושב, הלוואי והם היו מקבלים יום אחד, יום אחד בלבד ממה שאני חוויתי, רק כדי ללמוד, רק כדי להבין מה עשו, איך אני סבלתי ולמה זה גרם... אני רוצה שוב את השמחה שלי, רוצה שוב את החיוך שלי. רוצה שוב לאהוב את עצמי, כל השאר לא חשוב. ; (
מתגעגעת לחיוך, מתגעגעת לתקופות היותר יפות שלי, לרגעים שהייתי צוחקת בלי לעשות חשבון, לשנינות שהייתה בי, לכיפיות שהוצאתי מעצמי לכל אחד שבא לדבר איתי, מתגעגעת לעצמי, השתנתי ואני מרגישה את זה, יותר רצינית, יותר מחושבת, דכאונית, כל דבר מחזיר אותי אחורה, תוכנית עצובה, קטע עצוב מסרט, שיר, כל דבר הכי קטן גורם לי לחזור אחורה ולהיזכר כמה החיים שלי לא כאלה מושלמים כמו שהיו, אני לא מבקשת כלום, רק את החיוך שלי בחזרה, אני מתגעגעת לעצמי ואף אחד לא יכול לעזור לי בזה, אני מרגישה אבודה בתוך מבוך בלי מוצא, בו לאף אחד אין דרך לעזור לי, הצעות נראות לי מכל כיוון אבל ברגע שאני מתקרבת, הן נעלמות כלא היו בכלל. אני חושבת לעצמי האם בכלל יש מוצא? או שזה בעצם רק חלום שלא נועד להתגשם לעולם... אני מפחדת לפעול, מפחדת להכאיב לעצמי שוב, מפחדת להתחבר לאנשים יותר מידי אבל עושה את זה בכוח, בכל זאת, גם אני צריכה חברה, מפחדת לשעמם, שוב מתרחקת. לא מבינה איך בכלל הגעתי לכל המצב הזה, זאת לא אני! אני לא כזאת! לא מבינה... ואני רואה את כל האנשים שהכאיבו לי עם חיוך ענק על הפנים, נזכרת בכל מה שעברתי בגללם והדמעות עולות לי, אבל אני לא מוכנה להישבר מולם שוב. זה לא מגיע להם, לא יראו אותי שוב נשברת, לא בגללם. בחיים לא איחלתי למישהו דבר רע, אני לא נקמנית, אני יודעת את זה, אבל אני חושבת על זה, מסתכלת עליהם ומשהו בתוכי חושב, הלוואי והם היו מקבלים יום אחד, יום אחד בלבד ממה שאני חוויתי, רק כדי ללמוד, רק כדי להבין מה עשו, איך אני סבלתי ולמה זה גרם... אני רוצה שוב את השמחה שלי, רוצה שוב את החיוך שלי. רוצה שוב לאהוב את עצמי, כל השאר לא חשוב. ; (
אנונימית
בכיף
זה ממש ממש מרגשש
שואל השאלה:
תודה רבה, תגובות ממש חשובות לי 33>
תודה רבה, תגובות ממש חשובות לי 33>
אנונימית
רואים שאת כותבת מהלב!
שואל השאלה:
תודה, באמת שכיף לשמוע ^^
תודה, באמת שכיף לשמוע ^^
אנונימית
באותו הנושא: