5 תשובות
תספרי להורים ותלכו לרופא
כדאי לך לפנות לאיש מקצוע. אל תסתירי את זה מההורים ותקבלי טיפול מתאים. לא רק רפואי אלא גם נפשי.
שלום לך בחורה:)
קודם כל- כל הכבוד על הרצון וההחלטה לצאת! אני זוכרת את עצמי במצב הזה אי-אז לפני שנתיים. מתלבטת- כדאי? לא כדאי? להמשיך לשקר ולהרעיב, זה כ"כ... כיף, מרגש! או שאולי הגיע הזמן להקשיב לכולם ולנסות להילחם ולצאת? ואם אנסה, זאת הדרך הנכונה? חוץ מזה, מי אמר שאצליח?
אז לפני שאתחיל ואדבר אגיד לך שאני לא יכולה לומר לך מהי הדרך הנכונה ואף אחד לא יוכל לומר לך, אבל, אני כן יכולה לומר לך להסתכל: האחת מ8ובילה לאבדון, לסבל, לייסורים, למוות. והשניה, אמנם לא קלה ורצופה באתגרים, אך גם מלאה באושר ובסוף טוב (שתזכי להנות ממנו שנים רבות..).
תעשי בעצמך את החשבון...:)
עוד דבר- אין לך ממה לפחד, את הולכת ולנצח וב--ע--נ--ק (ולא במובן הפיזי), ואל תשכחי את זה אף פעם! את הולכת לנצח, ולא משנה עד כמה זה ירגיש לך מתיש, ושכבר אין לך כוח, את חייבת לזכור שזה לוקח זמן, זה תהליך, זה לא קורה ברגע. ושכל מלחמה מתישה וקטנטונת וטיפשית ככל שתהיה, חשובה לתוצאה הסופית- לניצחון. ליום בו לא תחשבי יותר קלוריות וגם לא תחשבי יותר על לחשב קלוריות..
חמודה, אל תוותרי מראש. בעצם, אל תוותרי בכלל- כן, זה לא תמיד יהיה הכי קל וגם לא תמיד הכי נעים ולפעמים אפילו קשה. אבל זה שווה את זה. זה לגמרי שווה את זה.
לפני שאני מתחילה עם הטיפים ה"ממוספרים" (שנראים קצרים, קליליים וקטנים אבל מניסיון אישי ישנו לך את החיים לגמרי ויתנו לך כוח וחוזק, וגם, כמובן.. יובילו אותך אל הניצחון בכל פעם מחדש), אני רוצה להציע לך משהו: תנסי להפריד בינך לבינה. בינך- קול ההיגיון שאומר לך להמשיך ולהילחם ולאכול כי את רוצה לחיות, לבין האנורקסיה- הקול שאומר לך להפסיק לאכול, שאת שמנה ושאת צריכה לרדת במשקל דחוף ושלא יקרה לך כלום.
יותר קל להילחם במשהו ממשי, את יכולה לדמיין אותה, את במראה שלה, הקול שלה... וכך יהיה לך משהו ממשי לבעוט בו חזרה, לצעוק עליו, להתווכח איתו, עליך.
ולעצות הממוספרות:
1. בכל בוקר לפני שאת קמה מהמיטה, תגידי לעצמך משהו חיובי על עצמך. זה יכול להיות משהו חיובי בחיים שלך, מעשה טוב שעשית או משהו שאת טובה בו. כשאת קמה בחיוך ובאהבה עצמית, הלחימה נעשית קלה יותר.
2. בכל בוקר כשאת מסתכלת במראה, רגע לפני שאת יוצאת מהבית תגידי לעצמך "אני מדהימה. אני מהממת. אני יפה. אני לא שמנה." ככה תצאי עם תחושה של ביטחון, ותרגישי טוב עם עצמך, גם אם בהתחלה לכמה שניות ספורות... לאט לאט זה יעזור ליותר ויותר זמן. ובסוף תדעי את זה לבד. (כדאי גם כשאת נלחמת, גשי למראה ותגידי את זה לעצמך. או אפילו בלי מראה.. פשוט תספרי לעצמך את זה)
3. בכל לילה תעמדי מול המראה ותספרי לעצמך על שלושה דברים שאת אוהבת בעצמך. בכל יום שלושה דברים שונים! (ולא, הם לא ייגמרו אף פעם!).
4. תעשי רשימה של דברים שאת רוצה להספיק בחיים ושיש לך כרגע (החברות שלך, להקים משפחה, לסיים תיכון וכד'..). את כל אלה לא תוכלי לעשות אם תיכנעי להפרעה. בכל פעם שקשה לך, תריצי לך בראש את הרשימה הזאת, וכך תנצחי בקרב.
5. כשקשה לך ושום דבר לא עובד- תחליטי לאכול למען משהו או מישהו. לדוג': למען אמא, למען החברות, למען הילדים העתידיים שלך וכד'..
6. תכיני לך רשימה של דברים טובים שעשית, ושל דברים חיוביים עליך. בכל פעם שאת מרגישה שהכל יותר מדי, ושאת לא יודעת מי את ואם את מסוגלת, תפתחי את הרשימה (או, שוב- תריצי אותה או חלק ממנה בראש) ותדקלמי אותה לעצמך. כך תיזכרי בכמה שאת מדהימה ובכמה שאת מיוחדת, ובזה שיש לך למה לחיות ויש טעם. (חוץ מזה, תוכלי לעזור להרבה יותר אנשים אם תאהבי את עצמך..)
7. אם את בשלבים הראשונים- בכל יום תאכלי קצת יותר. "עשי בכל יום משהו שמפחיד אותך" אמרה אלינור רוזוולט, אישה חכמה. בכל יום תתעלי על עצמך קצת יותר. תצליחי יותר, תנסי יותר. אתמול אכלת חצי מארוחת הצהריים? היום תאכלי עוד שני ביסים!
8. תשתמשי בכשרונות שלך. תוציאי את הכאב והקושי בדרך יצירתית- תנגני, תשירי, תרקדי, תציירי תכתבי, תפסלי... מה שאת רוצה ונוח לך. הכי חשוב זה שתוציאי את זה. לא משנה איך זה יוצא (ואל תזרקי את זה אח"כ..), תוציאי את זה. ככה תרד לך קצת האבן שיושבת על הלב וגם תהני.
קודם כל- כל הכבוד על הרצון וההחלטה לצאת! אני זוכרת את עצמי במצב הזה אי-אז לפני שנתיים. מתלבטת- כדאי? לא כדאי? להמשיך לשקר ולהרעיב, זה כ"כ... כיף, מרגש! או שאולי הגיע הזמן להקשיב לכולם ולנסות להילחם ולצאת? ואם אנסה, זאת הדרך הנכונה? חוץ מזה, מי אמר שאצליח?
אז לפני שאתחיל ואדבר אגיד לך שאני לא יכולה לומר לך מהי הדרך הנכונה ואף אחד לא יוכל לומר לך, אבל, אני כן יכולה לומר לך להסתכל: האחת מ8ובילה לאבדון, לסבל, לייסורים, למוות. והשניה, אמנם לא קלה ורצופה באתגרים, אך גם מלאה באושר ובסוף טוב (שתזכי להנות ממנו שנים רבות..).
תעשי בעצמך את החשבון...:)
עוד דבר- אין לך ממה לפחד, את הולכת ולנצח וב--ע--נ--ק (ולא במובן הפיזי), ואל תשכחי את זה אף פעם! את הולכת לנצח, ולא משנה עד כמה זה ירגיש לך מתיש, ושכבר אין לך כוח, את חייבת לזכור שזה לוקח זמן, זה תהליך, זה לא קורה ברגע. ושכל מלחמה מתישה וקטנטונת וטיפשית ככל שתהיה, חשובה לתוצאה הסופית- לניצחון. ליום בו לא תחשבי יותר קלוריות וגם לא תחשבי יותר על לחשב קלוריות..
חמודה, אל תוותרי מראש. בעצם, אל תוותרי בכלל- כן, זה לא תמיד יהיה הכי קל וגם לא תמיד הכי נעים ולפעמים אפילו קשה. אבל זה שווה את זה. זה לגמרי שווה את זה.
לפני שאני מתחילה עם הטיפים ה"ממוספרים" (שנראים קצרים, קליליים וקטנים אבל מניסיון אישי ישנו לך את החיים לגמרי ויתנו לך כוח וחוזק, וגם, כמובן.. יובילו אותך אל הניצחון בכל פעם מחדש), אני רוצה להציע לך משהו: תנסי להפריד בינך לבינה. בינך- קול ההיגיון שאומר לך להמשיך ולהילחם ולאכול כי את רוצה לחיות, לבין האנורקסיה- הקול שאומר לך להפסיק לאכול, שאת שמנה ושאת צריכה לרדת במשקל דחוף ושלא יקרה לך כלום.
יותר קל להילחם במשהו ממשי, את יכולה לדמיין אותה, את במראה שלה, הקול שלה... וכך יהיה לך משהו ממשי לבעוט בו חזרה, לצעוק עליו, להתווכח איתו, עליך.
ולעצות הממוספרות:
1. בכל בוקר לפני שאת קמה מהמיטה, תגידי לעצמך משהו חיובי על עצמך. זה יכול להיות משהו חיובי בחיים שלך, מעשה טוב שעשית או משהו שאת טובה בו. כשאת קמה בחיוך ובאהבה עצמית, הלחימה נעשית קלה יותר.
2. בכל בוקר כשאת מסתכלת במראה, רגע לפני שאת יוצאת מהבית תגידי לעצמך "אני מדהימה. אני מהממת. אני יפה. אני לא שמנה." ככה תצאי עם תחושה של ביטחון, ותרגישי טוב עם עצמך, גם אם בהתחלה לכמה שניות ספורות... לאט לאט זה יעזור ליותר ויותר זמן. ובסוף תדעי את זה לבד. (כדאי גם כשאת נלחמת, גשי למראה ותגידי את זה לעצמך. או אפילו בלי מראה.. פשוט תספרי לעצמך את זה)
3. בכל לילה תעמדי מול המראה ותספרי לעצמך על שלושה דברים שאת אוהבת בעצמך. בכל יום שלושה דברים שונים! (ולא, הם לא ייגמרו אף פעם!).
4. תעשי רשימה של דברים שאת רוצה להספיק בחיים ושיש לך כרגע (החברות שלך, להקים משפחה, לסיים תיכון וכד'..). את כל אלה לא תוכלי לעשות אם תיכנעי להפרעה. בכל פעם שקשה לך, תריצי לך בראש את הרשימה הזאת, וכך תנצחי בקרב.
5. כשקשה לך ושום דבר לא עובד- תחליטי לאכול למען משהו או מישהו. לדוג': למען אמא, למען החברות, למען הילדים העתידיים שלך וכד'..
6. תכיני לך רשימה של דברים טובים שעשית, ושל דברים חיוביים עליך. בכל פעם שאת מרגישה שהכל יותר מדי, ושאת לא יודעת מי את ואם את מסוגלת, תפתחי את הרשימה (או, שוב- תריצי אותה או חלק ממנה בראש) ותדקלמי אותה לעצמך. כך תיזכרי בכמה שאת מדהימה ובכמה שאת מיוחדת, ובזה שיש לך למה לחיות ויש טעם. (חוץ מזה, תוכלי לעזור להרבה יותר אנשים אם תאהבי את עצמך..)
7. אם את בשלבים הראשונים- בכל יום תאכלי קצת יותר. "עשי בכל יום משהו שמפחיד אותך" אמרה אלינור רוזוולט, אישה חכמה. בכל יום תתעלי על עצמך קצת יותר. תצליחי יותר, תנסי יותר. אתמול אכלת חצי מארוחת הצהריים? היום תאכלי עוד שני ביסים!
8. תשתמשי בכשרונות שלך. תוציאי את הכאב והקושי בדרך יצירתית- תנגני, תשירי, תרקדי, תציירי תכתבי, תפסלי... מה שאת רוצה ונוח לך. הכי חשוב זה שתוציאי את זה. לא משנה איך זה יוצא (ואל תזרקי את זה אח"כ..), תוציאי את זה. ככה תרד לך קצת האבן שיושבת על הלב וגם תהני.
מתוקה, היום את יוצאת למסע. למסע של חייך. לפעמים קצת קשה ולפעמים את מרגישה קצת קצרת-נשימה, אבל את צריכה לזכור שאת מסוגלת. שבסופו של דבר הכל לטובה ושאת המנצחת. ואסור לך לשכוח את זה ולו לרגע, בסדר?
כן, זה ייקח זמן, וכן... זה לפעמים קצת מתיש, אבל חשוב לזכור שמדובר כאן בחיים שלך ושאת יכולה, יש לך כוחות אדירים שאת בכלל לא מודעת אליהם עדיין. ואת עוד תראי שבכל יום מחדש תפתיעי את עצמך בכמות הכוח שיש בך.
יש משפט, שמישהי הביאה לי לפני קצת יותר משנה כשהייתי במצב ממש קשה, אני רוצה לתת לך אותו. הוא נשמע פשוט, אבל תתפלאי כמה הוא עוזר ולא משנה במה. בכל תחומי החיים. בכל פעם שקשה או אפילו סתם לפני מבחן, תגידי לעצמך אותו:
you can do it!
תכתבי, תצרחי אותו, תדקלמי אותו עשר פעמים, תריצי אותו בראש... לא משנה מה. זה יעזור. (לפעמים צריך יותר מפעם-פעמיים..)
דבר אחרון, לפעמים במהלך המסע הארוך והמפתל הזה, את (מה לעשות- אלו החיים) תיפלי. וזה טבעי לגמרי. ו-"החכמה היא לא לא ליפול, החכמה היא לדעת לקום כשנופלים, לאסוף את השברים ולהמשיך הלאה". אין דבר כזה לא ליפול, אדם שלא נופל הוא לא אדם. את תיפלי, ואת לא צריכה לפחד מזה, זה דבר ראשון. דבר שני- נפלת? תקומי! אל תשקעי. אם לא הצלחת לאכול היום וזרמת עם האנורקסיה, אל תישאבי לדיכאון הזה של "אני-דפוקה-אסור-לי-לחשוב-ככה-ואני-חושבת-אז-אני-דפוקה" או "לא הצלחתי. אין מצב שאצליח אני כישלון." כי זה לא נכון! וכי הדבר שמזין את החור השחור הזה של הדיכאון והשנאה העצמית הוא זה שאת נותנת לעצמך לחשוב ככה ואת חייבת לשבור את המעגל הזה.
מותר לך ליפול, (ואפילו רצוי וכדאי) אבל א-ס-ו-ר לך לשקוע. את צריכה לקום ולהמשיך. (כמובן שמותר ואת חייבת לפרוק, לבכות וכו'... אבל לא לשקוע!)
אני רוצה שתדעי שאם את צריכה משהו, לא משנה מה- אוזן קשבת, חיבוק, חיוך, כתף לבכות עליה, יד לעזור לך לקום... כל דבר, אני כאן. ואני רצינית. אני יותר מאשמח (לנסות) לעזור לך.
בהצלחה ענקית,
you can do it!
גאה בך!
<3
כן, זה ייקח זמן, וכן... זה לפעמים קצת מתיש, אבל חשוב לזכור שמדובר כאן בחיים שלך ושאת יכולה, יש לך כוחות אדירים שאת בכלל לא מודעת אליהם עדיין. ואת עוד תראי שבכל יום מחדש תפתיעי את עצמך בכמות הכוח שיש בך.
יש משפט, שמישהי הביאה לי לפני קצת יותר משנה כשהייתי במצב ממש קשה, אני רוצה לתת לך אותו. הוא נשמע פשוט, אבל תתפלאי כמה הוא עוזר ולא משנה במה. בכל תחומי החיים. בכל פעם שקשה או אפילו סתם לפני מבחן, תגידי לעצמך אותו:
you can do it!
תכתבי, תצרחי אותו, תדקלמי אותו עשר פעמים, תריצי אותו בראש... לא משנה מה. זה יעזור. (לפעמים צריך יותר מפעם-פעמיים..)
דבר אחרון, לפעמים במהלך המסע הארוך והמפתל הזה, את (מה לעשות- אלו החיים) תיפלי. וזה טבעי לגמרי. ו-"החכמה היא לא לא ליפול, החכמה היא לדעת לקום כשנופלים, לאסוף את השברים ולהמשיך הלאה". אין דבר כזה לא ליפול, אדם שלא נופל הוא לא אדם. את תיפלי, ואת לא צריכה לפחד מזה, זה דבר ראשון. דבר שני- נפלת? תקומי! אל תשקעי. אם לא הצלחת לאכול היום וזרמת עם האנורקסיה, אל תישאבי לדיכאון הזה של "אני-דפוקה-אסור-לי-לחשוב-ככה-ואני-חושבת-אז-אני-דפוקה" או "לא הצלחתי. אין מצב שאצליח אני כישלון." כי זה לא נכון! וכי הדבר שמזין את החור השחור הזה של הדיכאון והשנאה העצמית הוא זה שאת נותנת לעצמך לחשוב ככה ואת חייבת לשבור את המעגל הזה.
מותר לך ליפול, (ואפילו רצוי וכדאי) אבל א-ס-ו-ר לך לשקוע. את צריכה לקום ולהמשיך. (כמובן שמותר ואת חייבת לפרוק, לבכות וכו'... אבל לא לשקוע!)
אני רוצה שתדעי שאם את צריכה משהו, לא משנה מה- אוזן קשבת, חיבוק, חיוך, כתף לבכות עליה, יד לעזור לך לקום... כל דבר, אני כאן. ואני רצינית. אני יותר מאשמח (לנסות) לעזור לך.
בהצלחה ענקית,
you can do it!
גאה בך!
<3
אגב, כפי שכבר אמרו- כדאי לגשת לאמא, ליועצת, למחנכת... מישהו שנוח לך לדבר איתו.
תספרי להם על זה, הם יעזרו לך.
כדאי ללכת למרפאה להפרעות אכילה, מרפאה פתוחה שלא יעשו לך בה שום דבר, רק יעזרו לך להילחם ולחזור למצב הפיזי התקין.
תספרי להם על זה, הם יעזרו לך.
כדאי ללכת למרפאה להפרעות אכילה, מרפאה פתוחה שלא יעשו לך בה שום דבר, רק יעזרו לך להילחם ולחזור למצב הפיזי התקין.
באותו הנושא: