מה יושב לכם על הלב? גם אני אגיד

כנראה שדם

אני מאוהבת רצח באקס שלי ופדיחה לי שידעו כי כבר עבר כל כך הרבה זמן ואני אמורה כבר לשכוח ממנו. הוא יושב לי על הלב. ובכל מקום אחר ובא לי פשוט לבכות

שואל השאלה:
אורי אני אוהבת אותך

לא סגורה על עצמי במי יש לי קראש באקס או בחבר הכי טוב

אני מרגיש כאילו נתקעתי במקום.. אני לא מפתח קשר עם ילדים, אני לא באמת אקטיבי (וגם כמעט לא נפגש עם חברים) ולא באמת מביע תעצמי כאילו יש משהו שכל פעם מונע ממני לדבר וליצור את הדברים כמו שאני רוצה.
אני מרגיש כאילו התרחקתי ממש מהשכבה שלי ומהמון ילדים שהקיפו אותי

מישהו:(

אני מאוהבת בידיד שלי וניסיתי לומר לו כמה פעמים אבל הוא עדיין לא מבין את הנקודה.
חברות שלי לא תומכות בי
הסיכוי שלי להצליל בבגרות שואף לאפס
אני כל היום בוכה וצועקת
אני לא מעניינת אף אחד
אומרים לי להפסיק לאכול כי השמנתי והזנחתי את הספורט שעשיתי בתקופה שבה הייתי ספורטאית.
אני מרגישה מכוערת מדי
כל מה שהיה לו אפשרות לגרום לי לחייך נעלם
ההורים שלי חושבים גם שאני לא אצע עם מקצוע
הם מאוכזבים אבל בגלל שהם אוהבים אותי הם לא מראים לי.
אני מנסה להראות לכולם שיש לי אומץ וביטחון ובתכלס אני הכי לא
עדיין יש מעמדות של ילדים בבית ספר ואני בין הנמוכים
המורים שונאים אותי
המחנכת שלי טיפשה
אף אחד לא רוצה לדבר איתי על הבעיות שלי ורק רוצים לתת לי עצות כדי שאני אלך וירד להם מהראש

ואין לי כוח לכל החרא הזה.

אממ זה לא קשור לאהבה אבל אני לומד עד שש בפנימייה דתית יש לי תוכנת סינון על הטלפון ואני אתאיסט

אני אוהבת את הידיד הכי טוב שלי ואני מנסה בכל הכוח לשכנע את עצמי שהוא רואה אותי רק כידידה ואני צריכה להפסיק ולשחרר ממנו אבל זה כל כך קשה ואני מנסה אבל כל פעם שהוא כותב משהו זה כאילו מרמז לי דברים ואני ישר מפתחת ציפיות וכל פעם מתאכזבת למרות שמההתחלה אני יודעת שזה לא זה, וכל פעם שהוא צחק או חייך והסתכלתי עליו מלא גם בלי לשים לב כי נהנתי לראות שטוב לו.. ואני כל כך רוצה אותו ולהיות איתו ושאף אחת אחרת לא תיגע או תפגע בו אבל מה לעשות שזה לא הדדי..

המון.
טוב אני אתחיל לפרוק...
-קראש שאני דלוקה עליו כבר שנה שלמה, ולא קשור אליי בשום צורה וכבר 3 חודשים לא ראיתי אותו, ואני כמו סתומה מתגעגעת אליו בטירוף, הוא פשוט הכי מדהים שראיתי.
-אני בבית ספר חדש, ויש לי שם כמה חברות, שמתחילות להתגבש אחת עם השניה ואני לאט לאט בצד, לבד.
-מישהו מטומטם שצעק עלי היום בעבודה ובכיתי.
-אף אחד לא התייחס ליומהולדת שלי, ומאז כל יום שאני חוזרת הביתה אני חולמת שאולי אני אראה מכתב של "יום הולדת שמח קטנה" אבל זה לא קורה ואני מתאכזבת מחדש.
-אני אדם שמנסה להיות טוב, מנסה להיות אכפתי, אני מקדישה את כל כולי לאחרים כי החלטתי שאם אף אחד לא אוהב אותי, אז אני אגרום לאחרים להרגיש טוב עם עצמם, ומסתבר שכולם רואים אותי או כפרייארית או כאטומה. זה מבאס.
-אני מתגעגעת נואשות כל יום, שעה שעה בלי לדעת למי או למה. פשוט שרופה מגעגוע.

"מה עושים עם הכאב הזה, עם האדום שבעיניים עם הלילות שלא נגמרים, עם הימים שלא עוברים"

לא הלכתי יומיים לבית ספר (כי לא הרגשתי טוב)
וזה עשה לי רע. לא בגלל שאני מתגעגעת ללימודים, עצם זה שהייתי בלי חברה יצא לי לחשוב על דברים מפעם שקרו לי והתכנסתי בתוך עצמי כזה לדיכי..
מקווה שיעבור לי מחר כשאבוא לבצפר

i miss you
missּ= להתגעגע, לפספס.
i miss you
אני כל כך מתגעגעת אליך
שכולכם משפחה של זבלים
ואתם רוצים לדעת מה אני עושה עם החיסכון שלי?
כדי שאני פאקינג אוכל לצאת מהבית הזה בקרוב.

אני חותכת.

אני מתחילה להכנס לדיכאון, והחברות שלי אומרות לי "למה את עצובה כל הזמן? אין לך סיבה להיות עצובה".
אני מנסה להסתיר אבל זה נעשה קשה וחריף מיום ליום. אני מתחילה לאבד את התקווה ולפתח רצון לסיים עם זה כבר. אני מאוהבת עד הראש בילדה ביסקסואלית שלא שמה עלי, ועכשיו אני לא יודעת אם אי פעם אראה אותה שוב כי אני עוזבת את המקום שבו הייתי רואה אותה כל שבוע מסיבות מסובכות. אני בכלל לא רוצה לעזוב.
כואב לי וקשה לי והכל נעשה כבד יותר בלימודים

האמת שקצת כואב לי שהוא איתה ולא איתי
רק בגללה ניפרדנו פעמים ואמרתי לו להפסיק לדבר איתה כשחזרנו והוא לא הפסיק אז ניפרדנן והפסיק הקשר בגללה.. אז הוא מעדיף אותה עלי *מלא סמיילים בוכים ולבבות שבורים*

fix you
בקטע של היום הולדת
גם ההורים שלי לא זוכרים ואני מכירה עוד כאלה
כן זה מבאס אבל אל תקחי את זה קשה
כדי לא להתבאס אני תזכירי להם או תנסי לרמוז..

אני מרגישה שאני מכוערת שאני כל כך רגילה שאף אחד פשוט לא רואה אותי שאני אף פעם לא יהיה מיוחדת למשהו שאני אבודה בתוך עצמי אין לי כשרונות או חלומות פשוט בן אגם חסר תועלת שנועד להיות בעולם שלם שאין לי יחודיות שאני בעצם לא יודעת מי אני ומה אני רוצה מהחיים שלי

נזכרתי עכשיו שאקס שלי רצה להתאבד וממש שכנעתי אותו שלא יעשה אתזה ממש הרבה והוא לא עשה את זה בסוף.. הקטע הוא שנהוא פשוט שכח מזה והוא ממשיך לחיות כאילו כלום וכשהיינו יברעם וגם שלא הוא המשיך לפגוע בי.. ואוף זאת לא פעם ראשונה שאני נותנת הרבה ומקבלת זין בפנים.. ושלא מעריכים בכלל

שאני מחבבת 2 ילדים שאני לא מכירה בכלל כי אני מטומטמת.
שאני אולי חסרת מגדר
שאני כשלון
שנמאס לי מהכל

חושבת לעבור בית ספר
ילדה חרא
קראש והפאדיחות שאני לא מפסיקה לעשות מולו ועצם העובדה שאני הולכת להיות קרובה אליו פיזית במשך שבוע בחופשת סוכות וזה שאין בכלל מושג מה הוא חושב עלי, עצם העובדה שאין לו ימושג שהוא מאומץ.
שעות השינה שלי
ש. ב ומבחנים

יושב לי על הלב משהו די רציני הכלב שלי חירבן ליד הבית כנסת ולא היה לי עם מה לנקות אז ברחתי משםxd

יצאתי לדייט ראשון בחיים שלי לפני כמה חודשים היה סבבה לפחות מבחינתי זה היה נראה שגם הוא בקטע הוא עשה רושם שתהיה פגישה שנייה אפילו אמר משפט ברור לגבי פגישה שנייה ואז כלום... מאז שהוא הוריד אותי בבית אחרי הדייט הראשון הוא לא יצר שום קשר... לא בפל' ולא בהודעה...!
לא אכפת לי שהיה מתקשר ואומר 'שמעי זה לא ילך' / 'אין בינינו קליק' / 'את קצת גבוהה ממני וזה מפריע לי'/ 'את לא מספיק יפה בשבילי' /... לא אכפת לי מה היה אומר אבל לפחות שהיה נותן סיבה למה?! ולא גורם לי לחכות יום/שבוע שלם לשיחה ממנו.
אני יודעת שזה אולי שטחי אבל זה נורא מציק לי... זה אחד הדברים שיושבים לי חזק על הלב.

דיי בטוחה שאני אקבל מינוסים על זה אבל שיהיה
...
אני ביסקסואלית ואני מתביישת בזה\לא מצליחה לקבל תעובדה הזאת

(תגובת פריקה סליחה על החפירה מראש)
וואוו, לא יאמן אחרי כל כך הרבה זמן שאהבתי אותך.. כל כך הרבה זמן שחשבתי עליך בכל שניה ביום. הסן אדם היחיד שחשבתי שהכל יסתדר איתו והראשון שלא יגיד לי "לא" כי כבר היה נמאס חי לשמוע את ה"לא" הזה מכל כך הרבה בנים וזה עצוב.. זה לא שאני מכוערת או מגעילה או טיפשה הייתי אומרת שאני ממש סבבה. לחשוב עליך כל הזמן פשוט *כל הזמן* כי זה היה מעלה לי חיוך על הפנים זה פשוט גרם לי להיות מאושרת אין כל כל סיבה למה אני אוהבת אותך זה פשוט קרה.. כל פעם שהרגשתי שהיום קשה ופשוט קשה שקרה משהו שיושב לי למשהו על הלב שממש התגעגעתי והייתי חייבת לראות אותך הייתי מחכה לך מחוץ לבית הספר לראות אותך עובר מוקף עם איזה 100 בנות והולך לתחנת אוטובוס, או שמידי פעם הייתי מתקשרת אליך ומנתקת אך ורק כדי חמישי את הקול שלך... לדעת שהכל בסדר זנ גרם לי להרגיש טוב. כל הסיפור תהיה מופתע יותר אם אני אגיד לך שלא דיברנו שנה וחצי! זה פשוט הייתה אהבה ממבט ראשון. כל זה נשמע לך מצחיק.. מנפח לך את האגו.. שאתה שווה את כל הריצות והדיכאון שהרגשתי שנה וחצי אז יש לי חדשות בשבילך *זה לא* אני כל כך סבלתי כל כך רציתי "סוף שמח" שיהיה רק בשבילי למה הייתי בטוחה שאתה שווה את זה? לא מגיע לך מישהי כמוני! אני עברתי כל כך הרבה והיה לי קשה כל פעם מחדש ועד שאני כנראה חושבת שאני סוך סוף סרט הסיום שלי שהכל נגמר ואני סוף סוף הולכת להיות ידידה שלך סוף סוף זה יגמר והכל יהיה מאחורי :) ולא יהיה לי ממה לדאוג יותר... אחרי שעזרתי אומץ וכתבתי לך הודעה מי שישמע (למרות שלפני זה בכלל לא הייתה מעוניין בקשר איתי ואני ידעתי את זה פשוט הייתי מיואשת להתחיל שיחה) אז כשיש לי אומץ תקווה שמחה התרגשות שאני אשמור איתך על קשר ו.. יהיה לי הכל!.. *יש לך חברה!* אז זהו סוף המרוץ שלי אני וויתרתי אני לא אפריד בינכם אני אעמוד באמצע אני אלך לצד ואשב שם לבד ואבכה ואצפה בכם בתקווה שאולי אהיה במקומה.. תודה רבה לך הוכחת לי שאהבה זה בולשיט של הופ חוזרת לשגרת חיי שירי אבריל לאבין ציורי קומיקס וטלוויזיה ;) |: (

אני מרגישה פשוט לוזרית.
כאילו אני אות l מהלכת, גוש של אכזבה.
החיים שלי מתבססים על לעשות שום-דבר בביה"ס, לחזור הביתה אל השום-דבר ולהישאר ערה בלילה עם כלום ושום-דבר.
אני מתרחקת מכל החברים שלי, מרגישה צורך להיות לבד ולהירקב עם המירמור הדפוק שלי, אבל מצד שני יודעת שבעתיד הקרוב או הרחוק ארצה לחזור להיות בקשר עם כולם, והם כבר יהיו רחוקים ממני לגמרי. הקשר איתם מסתכם ב"היי, ביי" בביה"ס, מקסימום של לשבת איתם בהפסקה ולהוציא בקושי מילה מהפה.
הדימוי העצמי שלי נמוך, אני נפגעת מכל שטות שאומרים לי, מתנפלת על כולם ומוציאה עליהם את כל הכעס שלי, מרגישה שעצם הקיום שלי לא בסדר, שעצם הקיום של כולם לא בסדר.
כולם מעצבנים אותי, אני מעצבנת את עצמי, אני מעצבנת את כולם.
המשפחה שלי פשוט דפוקה, הריבים לא פוסקים, הבעיות הכלכליות הופכות משמעותיות יותר ככל שעובר הזמן.

שלו אני אוהבת אותך
עכשיו אני רק צריכה להיות מספיק אמיצה בשביל להגיד לו את זה..):

אפילו שנפתחו לי העיניים וראיתי את האמת אני עדיין עיוורת למציאות
האקס שלי רוצה לשכב איתי ויש לו חברה והיא אשכרה מסכימה לו לשכב עם בנות אחרות.
הוא לא אוהב אותי הוא פשוט נמשך לגוף שלי. בלבד.
"מחרנת שלי" "כוסית שלי" הוא מתייחס לגוף שלי בלבד.
וויתרתי על כמעט כל העקרונות שלי בשביל להיות איתו בזמן שהוא חיפש בנות אחרות.
אני פשוט לא מסוגלת להגיד לא
ואני מתה לחתוך, הבעיה היא שיש לי צלקות של חתכים על היד כי חתכתי בגללו וכל פעם שאני מסתכלת על זה אני נזכרת בו ואני פשוט כל הזמן בדיכאון.
אין לי עם מי לדבר, אין לי כל כך חברות.

''ל__
מה נראה לך שאת שווה משהו בלעדי? עשיתי בשבילך הכל תמכתי בך, עזרתי לך, חיזקתי אותך, הרמתי אותך למעלה הייתי שם בשבילך תמיד ופתאום אני לא מספיק טובה בשבילך? תזכירי לי מי את בכלל שתתייחסי אלי ככה בזלזול? פתאום כבר לא משתלם לך להיות חברה שלי? מה את חושבת שזה שהוצאת אותי מהחיים שלך יעזור לך להיות יותר מקובלת? יקדם אותך? אז את עוד תצטערי על זה אני מבטיחה לך, אני לא צריכה לאחל לך חיים דוחים כמוך כי אני בטוחה שהם יהיו כאלה בלעדיי בהצלחה נשמה:)''
ואו היה כיף לכתוב את זה

אני אוהבת ילד אחד מהכיתה שליי ברמותת מטורפותת ואני רוצה להגיד לוו אבל אני מפחדת..

נשרתי מבית ספר ואני מספרת לכולם שנשרתי כי אני לא רוצה ללמוד אבל בעצם זה בגלל שיש לי חרדה חברתית ואני מפחדת מאנשים וגם סיפרתי את זה פעם באתר וקיבלתי איזה 20 מינוסים מה שאומר שאני לא יכולה להיפתח לאף אחד אפילו לא באתר כזה

אני ערבי ואני מאוהב במישהי ששנינו לא מאותה דת והיא אומרת שהיא לא אוהבת אותי למרות שבהתחלה התנהגותה היתה חשודה כלפי וכולם מסביב ראו את זה והבינו שיש משהו ומאז שהיא ידעה שאני אוהב אותה היא שינתה את התנהגותה כלפי ב180 מעלות ואני לא יודע מה לעשות איתה אני אוהב אותה יותר אשר עצמי ואני מוכן לעשות את הכל בשבילה הבעיה זה בדת שזה לא אפשרי שיקרה משהו בינינו וגם בה היא מתנהגת בצורה מוזרה כלפי ובזמן האחרון היא רק מחפשת סיבה בכדי שתריב איתי ואני לא יודע מה לעשות איתה היא פעמים רבות השפילה אותי אבל אני סולח בגלל שאני אוהב אותה ואני ממש מוכן למות בשבילה

נמאס לי להיות עם ביטחון עצמי מזויף, נמאס לי מחברים מזויפים, אם הייתי יכולה לעשות ניפוי כזה ולהיות רק עם חברים אמיתיים, הייתי עושה.
נמאס לי שההורים שלי מורידים לי את הביטחון מדי פעם כי אני עושה את מה שאני אוהבת.

עצם זה שאני בחיים אוף

אני לבד.
יש לי "חברים".
אני מפתח כל הזמן ציפיות ושום דבר לא עובד.
אני חי באשליה שאנשים מדברים עלי.
אני חי באשליה שאני רצוי.
רדפתי אחרי ילדה 4 שנים וכמו תמיד הכל מתפרק.
כשמישהי מחבבת אותי, ואני מתחיל לדבר איתה ולומר לה מה אני באמת חושב, פתאום כולן נעלמות.
אני עם בחון עצמי מזוייף, אני חלש אופי, לאף אחד לא אכפת ממניב אין לי כח

גם אני אותך אנונימית
"לא לא אתה, אורי אחר"
אה סליחה, אחזור לפינה.

זה שעוד הפעם יש לי בעיות עם השיניים המחורבנות שלי ושהעובדה שאני אצטרך לעשות גשר קרובה יותר מתמיד ושעוד אני מרכיב משקפיים בנוסף לכך ואראה נורא עם גשר ומשקפיים

אני טרנסג'נדר.

כואב לי. אני מרגישה שאין תקווה. מה יגרום לי להיות מאושרת שוב? אני כועסת. למה בכלל הצטרפתי לזה אם עכשיו אני נאלצת לוותר על זה? זה גרם לי ככ הרבה אושר. ביטחון, כושר, חברות, אהבה..
ועכשיו אני צריכה לוותר על זה.
אף אחת לא תבין.. ובכנות אין לי טיפת כוח להתחיל להסביר להן.
כל כך נהנתי כשזה עוד היה.
אבל אני צריכה להקריב את זה. כי אני רוצה עתיד טוב, ואני לא רוצה להצטרך להשלים בגרויות אחרי הצבא, אחרי שכל החומר ישכח כבר.
אני יודעת שאני הולכת להכנס לדיכאון עכשיו. אשתדל בכל גופי להתנגד לזה. זה הכל בראש נכון?.
נכון?

מאוהבת בו כל כך, אבל אני יודעת שהוא לא יציע בגלל חוויה נוראית מהאקסית שלו שהוא הציע לה ולקח לה כמה שבועות לענות. שבסוף נפרדה ממנו בעצמה ועברה שנה אבל היא עדיין מאוהבת בו ומרכלת עלי ועושה לי רע, הלוואי שהיא הייתה מבינה כמה רע היא עשתה לו.

אזהרה- הודעה ארוכה אבל מעניינת

א' כן אתה, למה נפרדת ממני? היינו כ"כ יפים ביחד.. בסדר חפרתי לך אבל אז מה? עברו חודשיים מאז שנפרדנו ואני עדיין אוהבת אותך, אתה האהבה הראשונה שלי החיבוק הראשון שלי השיחות שלי בוואטסאפ איתך לא נמחקו! מאז שהלכת, שמחת החיים שלי ירדה, לא הייתה לי סיבה לקום בבוקר ולחייך מההודעה שלך שרשום בה בוקר טוב!
אני מתגעגעת אליך! לאותו יום שנפגשנו בפעם הראשונה כי הכרנו בוואטסאפ של שני הבתי ספר בעיר! שביקשתי אם אפשר חיבוק! אה לא מבין? זה שאני יותר גבוהה ממך זה לא מפריע לי! למה אתה אומר שאני מגודלת? שאני חופרת? למה אחרי כל זה אני עדיין אוהבת אותך?
אתה באמת האהבה שלי ולמרות שחסמת אותי מצאתי שיש לי אותך בשידור אז אני יוציא את כל האנשים וישאיר אותך וככה תקבל את ההודעה למרות שחסמת אותי!
אני מצטערת, מצטערת שאמרתי שיצאת מגעיל, אבל יודע מה? גם לך לא חסר! אתה נפרדת ממני כמה ימים אחרי שנפגשנו! אמרת שאין לך זמן לחברה ואחרי שבוע הכירו לך מישהי והצעת לה חברות. ויודע מה? היא לא יפה בשיט.
למה הרסת את ההרמוניה בינינו?
למה הקשבת לחברים שלך?
הלוואי ואלוקים יקשיב כל יום לתפילה שלי ויחזיר אותך לחיים שלי ונהיה שוב זוג!
אני יודעת שהכל מלמעלה ולטובה, אבל אלוקים אבא יקר שלי! אם ידעת שזה יעשה לי רע אז למה? מה חטאתי? מה פשעתי? בבקשה אלוקים מתחננת אלייך חטאתי לפנייך, רחם עלי.

אנשים זה הזמן לבקש סליחות חודש אלול עד יום כיפור! אלוקים מכפר בין עבירות שקרו לכם במצוות אבל, בין אדם לחברו זה אתם צריכים לבקש סליחה! הקדוש ברוך הוא הגדול והטוב ארך אפיים וגדול החסד..

ומי שיכול לעזור לי להחזיר אותו אליי שיגיב אם הוא רוצה לפרטי..

תודה.

חרא של חיים..

קיבתי נתונים ממוצעים שלא יכולים לאפשר לי לשרת ביחידות מודיעין מובחרות.

אני מתגעגעת לאקס שלי

שיש דמות מספר ואני מאוהבת לו בצורה

*אזהרה: חפירה גדולה בדרך כדאי לדרך איכשהו. סתם דברים שהיית חייבת להוציא ממני*
לא רוצה
לא רוצה לסבול
לא רוצה שישקרו לי
שיפסיקו לרכל עלי
שיפסיקו לצחוק עלי
שיפסיקו לגרום לי להרגיש רע כדי לחשוב שזה מגדיל מהערך שלהם
שהכל יחזור להם בחזרה
שיפסיקו להסתכל רק על מראה חיצוני
שיפסיקו לפגוע
שיפסיקו לקנא
שיפסיקן לקלל
שאנשים יפסיקו לעשות דברים שהם לא אוהבים למטרות לא טובות
צריך ללמוד לא להיות פראיירית לעשות מה שאני אוהבת ולשים פס על כולם כי חיים רק פעם אחת..
ואם מישהו פוגע אז להחזיר לו בצורה יותר כואבת ולא להתעלם, להתעלם זאת דרך לא טובה כי זה שומר בבטן, ששומרים בבטן זה אוכל אותנו מבפנים ומצטערים על מה שלא אמרת.
אחרי שכבר בלבלתי בשכל עוד משהו לעצמי שאני אזכור תמיד לשכוח את מה שהיה לי עם אנשים שעזבו מרצונם, זה מפנה לי מקום לחברים יותר טובים במקומם, שהם ירצו לחזור כבר יהיה תפוס. אל תשכחי את זה בחיים ותפסיקי להתבכיין בגלל אפסית.. יש דבר אחד שאני רוצה להאמין בו
וזה שהכל יהיה טוב.. "מאחורי העננים, השמיים תמיד כחולים"..

למה הוא עזב אותי כי גרתי רחוק כוסאמעק לא יכולת להשקיע בשבילי אני הייתי עודה את זה וכל כך מהר התגברת אליי שישר מצאת מישהי אני כל כך רוצה לאהוב אבל מפחדת להיפגע ואני רואה את אמא שלי נואשת למצוא חבר ואני לא רוצה להיות כמוהה

אני אעשה את זה בקצרה,
יש לי איזה שמונה מאות מסכות,
אני לא מראה את האישיות שלי באמת.
נמאס לי להיות גלגל שלישי
נמאס לי לנסות לרצות אחרים ובאלי להתחיל לעשות קצת משהו בשביל עצמי.

ווהוו

אנורקסיה.
היא הורסת לי את החיים

אני חושבת שאני מאוהבת בפעם הראשונה...
וזה לא ילך:

אני לא מצליחה לשנות דברים שדפוקים בי.
לא מצליחה לאהוב את עצמי.

מתמטיקה כל כך מפחדת מהמקצוע הזה..

אם יגלו ששברתי את הסל כביסה..

לא הכנתי שיעורים.

שידעו שאני בסטיפס..

שאני שונאת את עצמי.

שאני מנסה להרעיב את עצמי אבל תודה לאמא שלי שבגללה אני לא מצליחה.

מפחדת ממחר, לחזור לשבת ליד מי שאני יושבת.

לסבול שוב..:

להיזכר שחברה שלי הציעה חברות לקראש שלי, ולהתנחם בזה שהוא עוד לא ענה לה מאתמול.

להיות עוד יותר עצובה כי שני הקראשים שלי לא שמים עלי.

להיזכר כמה שאני מכוערת וכמה שאני לא מצחיקה..
וכמה שאני מטומטמת.

הכל חרא.

הקראש שלי לא רוצה חברה, יום המוות של שמעון פרס היה בשבילי היום האבל הכי מזוהה שלי (מבכחינת הכאב, הסיבה הייתה שונה) כאב לי כל כך שהרגשתי שזה היה יומיים, וגם גיליתי שאני ממש לא הטעם שלו אז בכלל

ואני מרגישה רע כי אני לא ממש משתתפת בשמחת חברה שלי שאחרי שחצי שנה הייתה מאוהבת במישהו היא סיפרה לו ולא מזמן הייתה לה נשיקה ראשונה (:

והיא מעודדת אותי כי היא רוצה שגם אני ארגיש את ההרגשה הזאת, אבל היא פשוט לא יודעת מה שאני יודעת...

אני שונאת להיות כזה בלאגן, הרבה פעמים אני מבלגנת את הראש שלי ללא כל מטרה, זה פשוט קורה, אני מרגישה כל כך עייפה מזה שאני אדם שגם כשהכל יהיה בסדר יום אחד אני אקיף את עצמי במחשבות האלה שעוצרות בעדי.
אני שונאת את זה שאני לא מוציאה מעצמי את מי שאני אני יודעת שאני אדם חכם ואני יכולה להיות הרבה יותר ממה שאני עכשיו אבל זה פשוט לא קורה, כל כך הרבה חרדות- זה עוצר בעדי, יכולתי להוציא מעצמי כל כך הרבה בכל כך הרבה מצבים אבל זה לא קורה:
אבל היי אני משתפרת עם השנים, בסופו של דבר אני אהיה הרבה יותר חזקה מעכשיו ואני יודעת את זה, זה מעיק לדעת שאין באפשרותי לשנות דברים ברגע שאני רוצה אבל גם משהו קטן בכל יום עוזר
בנוסף אני מרגישה טראנסג'נדר:/ ואני יודעת שאין סיכוי שאוכל להיות גבר אמיתי אי פעם:/

הוא... עמוק בתוך הלב, מחזיק ביד אחת נוצה וביד שנייה פטיש, הוא איבד את הנוצה אז הוא לקח במקום מסור חשמלי

יש לי אישיות בטוחה וקשוחה (זה לפחות מה שאני אומרת לעצמי ) וגם כל פעם שאני נתקלת בסיטואציות שאנשים נפגעים אני אומרת איך זה מזיז להם, כאילו למי היה אכפת מזה הם כאלה רגשנים..
אבל בפנים זה ממש קשה לעכל סיטואציות אישיות שקורות לך וזה כאילו אתה נשבר ומתפורר אבל פשוט לאט יותר, עם מחשבות שפשוט מציקות לך וחודרות לך לוורידים כמו מזרק ואז בבת אחת מוציאים לך אותו ואי אפשר לדעת מתי זה יכאב, אם בכלל ואם זה ימשיך לכאוב גם אחר כך גם אם זו הייתה זריקת פרפר (שעושים לקטנים) אבל לפעמים פשוט יוצאים כמו גיבור גדול וקשוח ומנסים לחזור לנקודת ההתחלה. לא שיש לי בעיה עם זה אבל זה פשוט מרגיש כמו אישיות מפוצלת. ערבוביה מעצבנת כזאת שמופיעה בלי התראה מוקדמת

שניים מהאחיינים שלי נהרגו היום.. (תאומים בבטן, חודש שישי שפשוט הפסיקו לנשום.)
אני לא מוצאת עבודה,
המצב הכלכלי על הפנים..

אזמל

החיים. העובדה שיש לי הכל ועדיין חסר משהו..
ושאני מאבדת את עצמי, אחרי שהייתי כל כך קרובה לשם, בצורה שעשתה לי את הטוב ביותר.
ושנתתי לאחרים לשנות אתזה
וזה שפשוט בא לי שזה יבוא כבר, להרגיש אתזה שוב.

שלאחרונה אני מרגיש שכולם נגדי וכולם כועסים עלי בטירוף... ואני לא מבין למה. יכול להיות שזו סתם תחושה שלי בלבד בלי קשר לכלום.
קצת מתחיל להיות לי רע במקום שאני עושה בו שירות לאומי שעד היום- היה לי מו ש ל ם.
אני ביום ממש חרא וגרוע
ואני מרגיש שאני שוקע לדיכאון.

טוב אני גם אספר, אני עושה טעויות והרבה בניסיון לעזור לאנשים, לא תמיד אני מצליחה לעזור לאנשים, לרוב אני מצליחה אבל לא כל הזמן, יש לי בעיה מעצבנת של רגישות וגם עצבים, רוב הזמן אני רגועה וקצת נחמדה אבל אני יכולה להיעלב בקלות ולהאשים את עצמי בדברים שלא הולכים לי טוב, ואני יכולה גם להתעצבן בקלות אבל אחרי זה כמה זמן זה עובר לי, אני נורא משתדלת לשלוט בכעסים שלי לרוב אני מצליחה ולרוב לא, לפעמים אני שונאת את עצמי שאני עושה טעויות כאלה אבל אני חיה עם זה, ואני לא יכולה להמשיך להאשים את עצמי לנצח ואין לי כוח להמשיך לתת לזה להרוס אותי, עשיתי כמה טעויות בשנים הקודמות וגם בשנה הזו ואני מתחרטת על הכול בעצם, אני לא אדם מושלם, אין לי ממש ביטחון עצמי גבוה או נמוך או בכלל דימוי עצמי גבוה או נמוך, זה באמצע וזה משתנה. אני אדם טוב שעושה הרבה טעויות ולא בכוונה פשוט מרוב פחד וזה לא מצליחה או יודעת איך בדיוק לעזור ואני חיה עם עצמי, תכלס אני יודעת שאני לא אוהבת או שונאת את עצמי, זה דימוי עצמי בינוני. אז מה אני כבר יכולה לעשות עם זה, אני רגילה להאשים א ת עצמי קצת ואז קצת להתאזן ולהירגע תוך שמיעת שירים או סרטים ועדיין שיש מחשבות שמציקות לי לפעמים אני משתדלת לחשוב על דברים אחרים.

אני מרגישה כל כך לבד. נפגעתי קשות ממישהו היום. אחרי שהייתי כל היום בדיכי הוא אמר לי את הדבר הכי מגעיל שאמרו לי בחיים. אני צריכה חיבוק. שיהיה מישהו לידי. אני צריכה שיאהבו אותי. לדעת שאני לא מכוערת.
****, אתה מבלבל אותי. למה אתה פוגע ואז אוהב? איך אני אמורה להתמודד. אתה רוצה שננתק את הקשר ואז אומר שאנחנו אוהבים מדי. אנחנו לא יכולים להתנתק. אבל אנחנו חייבים. זה לא עושה טוב לשנינו. ועוד ישלך חברה.
הידיד הכי טוב שלי מפה לא מצליח לעזור לי. אני מרגישה לבד. אני רוצה את החיבוק שלו. ושל החברה הכי טובה שלי מפה.
טני רוצה לפגוע בעצמי, אבל הבטחתי שלא. והבטחות אסור להפר.
אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. לאפחד לא אכפת.

ובמציאות כולם חושבים שאני הילדה הכי שמחה בכיתה. אוף.



עריכה: אולי עכשיו אני אצליח להירדם. תודה.

תהיי חזקה ואל תפגעי בעצמך בכלל, אך אחד לא שווה שתפגעי בעצמך ככה:\

מודי אני אוהבת אותך, מצטערת שלא נוכל להיות ביחד

חתול יושב

הידיד הכי טוב שלי מאוהב בי ועושה לי סצנות קנאה. אני מרגישה שאני כל הזמן פוגעת בו אבל אנחנו אפילו לא ביחד..