מה דעתכם על הסיפור שלי? הוא מופיע בתגובות.

לדעתי התחלה טובה אבל כדאי אולי קצת יותר תיאורים של זמן ומקום וכמובן המשך

מעניין אותי מה ההמשך, בהצלחה!

פליז תמשיכי! אהבתי.

וואלה יפה תמשיכי

זה די טוב
נראה כאילו יש שם עתיד

שואל השאלה:

דניאל הקטן הספיק לעשות שלושה צעדים לפני שנפל. נראה שמה שמעניין אותו יותר מכל, היה הדובי הקטן בפינת החדר. הוא לא שם לב לאמו, שמתעדת את כל מעשיו במצלמת וידאו;
"הנה דניאלוש החמוד נופל שוב". היא צוחקת. "לא נורא חמוד, פעם הבאה".
דניאל מנסה להגיע בכל כוחו אל הפרס הנחשק, בצעדים קטנטנים הוא מגיע לאט לאט,
אל היעד. הוא צוהל בשמחה, ואוחז בדובי כאילו הוא בנו.
היא מחייכת לעבר בנה.
גנה מכבה את המצלמה ומתבוננת בבנה הקטן. היא נאנחת. "אילו אביך היה כאן".
לפתע, כמו קסם, פעמון הבית מצלצל. גנה מרימה את דניאל ומכניסה אותו ללול.
"אל תזוז" היא אומרת לו, והקטן מסתכל בה במבט של: גברתי, אני בן שנה, לאן יש לי ללכת?
היא הולכת לכיוון הדלת, ופתאום מתעוררת בה תחושה מוזרה. כאילו, יש משהו רע מהצד השני של הדלת.
"תתאפסי, ג'נה" היא ממלמלת לעצמה.
היא פותחת את הדלת ומסתכלת על האורח.
אקדח מכוון לעברה.
היא לא ידעה עד כמה היא צודקת.